top image
 

נדמה, כי מאז הגיליון הקודם, דבר לא נשאר כשהיה.
העולם אותו הכרנו, כפי שהכרנו אותו, השתנה.
יחד עם זאת, עולם הערכים נשאר בעינו: ערכי המשפחה גברו על הדחף להישגיות ולתפוקות גבוהות. היכולת להסתפק במועט - להנות מהרוח לא פחות מאשר מהחומר, הרימה לפתע את ראשהּ היפה. היצירתיות העשירה את עולמנו ומושגים כמו: "עזרה הדדית", "אחווה" ו-"אחדות" הדהדו במחוזותינו.
כל כך הרבה נאמר ונכתב בחודשים האחרונים בתקשורת וברשתות החברתיות: ניתוחים והערכות, ויכוחים וחיבורים מפתיעים, ריגושים והרבה הומור משובח.
כקהילה, שעיסוקה בערכים, במהות ובראיית הטוב והמחבר על פני המפריד והמפלג, חובה עלינו להרבות בטוב ובאחדות, במיוחד בימים אלו בשנה, שבין המיצרים.
ולסיום - שיר שאני אוהבת.
מקווה שנתראה בקרוב, אולי אחרי החגים...

שלכן,
שמרית

קישור ליוטוב

בלילה/הפרויקט של עידן רייכל

אולי בקרוב, אולי אחרי החגים
מי יודע, מי יודע
אולי במקרה כשכבר לא תצפה
מי יודע, מי יודע
בדלת הזו או מחוץ לחלון
עוד הכול מחכה
בבוקר אחד או בערב כמו זה
אתה בטח תראה

ברגע חולף או בגשם שוטף
מי יודע, מי יודע
כשכולם ישנים אף אחד לא רואה
מי יודע, מי יודע
וגם אם נדמה שהיה ונגמר
עוד הכול מחכה
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

ובלילה, בלילה
בשעות הקטנות
התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה, בלילה
לחכות לתשובות
כדי למצוא עוד סיבה לקוות

רגע לפני שבכלל לא תרצה
מי יודע, מי יודע
ולפני שתגיד שכבר לא משנה
מי יודע, מי יודע
ואם הטעם קצת מר ושורף בחזה
אז הכול יחכה
אתה כאן, יש עוד זמן והכול ישתנה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

***
***

ביום ראשון, 19 ביולי, כ"ז תמוז קיימנו את טקס האזכרה במלאת שנתיים לפטירתה של חברתנו האהובה, מיכל מלמד כהן ז"ל. הטקס נערך בזום והשתתפו בו חברות רבות ומוקירות זכרה.
כך פתחתי את הטקס:

ערב טוב,

אני חשה זכות גדולה לשבת פה הערב, בראשון לציון, בבית משפחת מלמד, עם מובילות קהילת ראשון לציון, ולהעביר את ערב הזיכרון המרגש הזה.
אני, איריס, הכרתי את מיכל שלנו ביולי 2015, כשהצטרפתי למסע מומנטום ולקהילת אמהות עם מהות.
אבל ההיכרות העמוקה יותר שלי עם מיכל התחילה, דווקא, לפני כשנתיים, לאחר מותה, כשחברנו בנות ראשון לציון עם אלה להקים ולהוביל את הקהילה האזורית – ההיכרות הזו היא כל כך מיוחדת - היכרות דרך הכאב והאבלות של המשפחה... היכרות שקשרה לי קשרים והעמיקה עבורי את הזיכרון של מיכל.
כשהתבקשנו, ע"י אלה, לעזור לה להכין את ערב האזכרה הזה, למדנו עד כמה פועלה של מיכל היה רחב ומשמעותי.
קצרה היריעה מלספר ולשתף את כל תחומי העשייה בעולמה העשיר, מהאגודה למלחמה בסרטן, דרך המאבק בהכנסת תרופות לסל הבריאות, עד לקמת מיזם גמאני ועוד ועוד...

קצרה היריעה מלציין את ההשפעה הרבה שהיא השאירה אחריה בחייה הקצרים.
בערב הזה בחרנו להתמקד בעשייה המבורכת שלה בהקמת הקהילה שלנו, קהילת "אמהות עם מהות".
רבות מבנות הקהילה היום לא זכו להכיר את מיכל, אך ערכיה והדרך שסללה הם אור לרגליהן.
זה היה החלום של מיכל....שערכי הקהילה יכנסו לכל בית ובית בישראל..

בערב הזה נשלב שירים, אותם בחרה בקפידה קארן, אחותה של מיכל, שגם תציג אותם ותספר איך נגעו בחייה של מיכל.
נשמע מבנות הקהילה מיהי מיכל עבורן ונשמע דברי תורה קצרים מפי הרב איתיאל גולדויכט ותמי גולדברג.

תודה לכולכם, לכל מי שעמל וטורח להמשיך את דרכה ולהגשים את חלומה של מיכל.

יהי זכרה ברוך

***
***

מה הקשר בין סיון רהב מאיר, עיתונאית ומגישה; לורי פלטניק, מייסדת ארגון Momentum; עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל ובין כל אלו לבין הקהילות המקומיות של "אמהות עם מהות"?

התשובה: קורס פיתוח קהילה עם מהות.

במשך חודש, בכל יום ראשון אחה"צ נפגשות במרכז ת"א עשרות נשים, מכ- 20 ישובים שונים ברחבי הארץ. המאחד אותן הוא שכולן אמהות שרואות את עצמן שליחות ומנהיגות, שהערכים במדינה יקרים להן ושרוצות להשפיע על השיח ועל העתיד.

ביום ראשון 26.7 ביקרו המשתתפות בירושלים, שם חוו המשתפות את ערך "הנתינה" באופן מוחשי, דרך ביקור במרכז המבקרים של חוויית הנתינה הישראלי - "יד שרה". לאחר מכן, ביקרו במרכז המבקרים הבינ"ל אש התורה, שברחבת הכותל המערבי. המשתתפות זכו בסיור ייחודי בליווי של הרב איתיאל גולדויכט, תצפית ותמונות מגג המבנה ופגישה מרתקת עם הגב' לורי פלטניק.

כמי שמבלות את עיקר זמננו בבית ובסביבתו, אנחנו יכולות לומר עד כמה אנחנו מתגעגעות לביקורים בירושלים, לטיולי בת ובר מצווה, לסופי שבוע לזוגות, לאמהות ובנות/נערות ובכלל – לסיורים בעיר האהובה.

מטרת הקורס היא להקנות כלים פרקטיים של מנהיגות, קהילתיות, ערכים יהודיים והשפעה חברתית. כל מפגש בקורס מעניק השראה דרך היכרות עם נשות ואנשי המפתח המלווים את הקורס ומספקים חוויה אינטראקטיבית כדי להוות מודל חי לבניית קהילה מקומית.

את הקורס מלוות, מעבר לשלוש הנשים פורצות הדרך שהוזכרו לעיל, מיכל מורג, מנהלת בכירה בבנק לאומי יעל קימלדורפר ליסק, יועצת ארגונית ומאמנת אישית ושירלי פאר יגרמן, מנטורית ומנכ"לית עיריית רמת השרון.
לא נוכל לספר על הקורס מבלי להודות לאנה אורון ביבי, חברת קהילה, שעיסוקה בפיתוח מנהיגות ואסטרטגיה, אשר התגייסה כל כולה לטובת הקורס, סייעה בתכנונו, מנחה את המפגשים ומלווה את כולו, מ-א' ועד ת'.
תודות לכל העוסקים במלאכה ותודות למשתתפות הקורס, שצללו לתוך האתגר.

איחולי הצלחה בהמשך הדרך. מחכות למובילות הקהילות החדשות!

כאן תוכלו להתרשם מאחד ממפגשי הקורס:
https://www.youtube.com/watch?v=9wxvD9Z21r8&feature=youtu.be

רוחות קיץ רבות וחמות נשבו מאז יצאנו לדרך עם תכנון "קיץ עם מהות".

בהתחלה, עוד חשבנו שנוכל לתת למשפחות הקהילה, מענה מיוחד במינו לחסרונם של מחנות הקיץ של תנועות הנוער, שבוטלו לפני זמן רב. גם חשבנו שלאמהות שעובדות מהבית יהיה נחמד לצאת למחנה בן כמה ימים עם הילדים שמתרוצצים חסרי מעש סביבן... נקים יחד מחנה, נבשל יחד, ננחה פעילויות ונכיר יותר טוב אלו את אלו. נשמע נפלא, לא?
אז הקמנו צוות היגוי, רקמנו תכניות נפלאות. מחנה קצר עם לינה, טיולים יומיים, פעילויות חקלאיות, טיול לירושלים ועוד. אבל – לא לגמרי הופתענו כשההנחיות שהונחתו מעת לעת, שיבשו את התכניות הללו.
תודות לחברות הצוות: איריס שוורץ, אירית אוחיון, אפרת בק, גילת שדה, זיוה סימוני, יעל וינברגר, סילביה צ'ילבסקי-יהלום, קרן ברנד ורוית מורלס.
תודה מיוחדת לאיריס, אפרת, גילת, זיוה ויעל על ההשקעה בתכניות מפורטות ומיוחדות, שנשמור לזמנים טובים יותר...

קורונה, כמו אצל כולם, פיתחה יצירתיות גם אצלנו ויצאנו לדרך עם חלופה מעניינת אחרת:
"קיץ של מהות – על המסך שלכם" (בזום).
סדרה של תוכניות, פעילויות ומשימות – שמועברות על ידי חברות קהילה, שיכולות ורוצות לשתף בתוכן שהן מומחיות בו, או שיש להן תשוקה עזה אליו. לבד, או עם בני משפחה.
בסיום חלק מהתכניות תינתן לצופים משימה לביצוע.

לא קראתם ולא שמעתם על התכנית?

לא מאוחר עדין. הנה הפרטים:

https://mwm.org.il/soon/summer/

***
***

בוקר פרגון נערך (סופסוף, אחרי דחיות), ביום שישי 3 ביולי, בשעות הבוקר עד הצהריים.
ברוח התקופה, הוענקו מסיכות ממותגות ונעימות.

הגיעו נציגות מקהילות מקומיות רבות: מודיעין-מכבים-רעות; חדרה; כפר סבא; מתן; אלפי מנשה; כוכב יאיר-צור יגאל; ראשון לציון; קדימה-צורן-אבן יהודה ופתח תקווה.

המפגש והפעילויות נערכו ביער אפשרויות - מרחב בטבע לפיתוח יוזמה והצלחה, שם התקבלנו על ידי גליה בן חיים, מנטורית למנהלים, מלווה ארגונים, סופרת ומרצה ובעיקר - אשה מרתקת, חזקה ומעוררת השראה, שהיער שזור כחוט השני בקורות חייה ובשושלת משפחתה.

"ערכים ושורשים" היה שמה של פעילות הבוקר, בה שילבה גליה סיור וסדנא במרחבי היער ובסדנת הפיסול בעץ של צחי קירשון.
בהשראת הסיור, הסדנא והיער העוצמתי, נערכו דיונים קהילתיים-ערכיים, שהובילו את המובילות לשאלות ולתובנות.
עדכונים אודות הנעשה בקהילה נמסרו על ידי חני ושמרית, אבל – מאחר שאין די במזון לנפש...כיבוד מפנק ואישי הוגש גם כן.

לקראת סיום נהנו המשתתפות מ"רוחות שבת" שנשבו היישר מירושלים אל היער - שימי ואיתיאל הגיעו לחדש, להלהיב ולשמח.

חלות שבת מלוות במילות השיר "שבת בעמק" הוענקו לכל משתתפת וכולן נפרדו לשלום, בתקווה שעד המפגש האמיתי הבא לא יחלפו שוב חודשים...

התמונות של אסף קאוף - מדברות בעד עצמן.

קיבצנו כמה מהתגובות ששלחו המשתפות, לאחר ששבו לבתיהן:

"תודה רבה על כל ההשקעה
תשומת הלב לפרטים הקטנים
דרך מצויינת להתחיל את השבת
אתן ההוכחה...שאם תרצו אין זו אגדה"

"תודה רבה רבה על ‏היום המדהים
על היחס האישי
בקהילה שלנו השמים הם לא הגבול הם רק ההתחלה ..."

"אירוע ראשון שלי איתכן
נהניתי מכל רגע
הרגשתי שהטענתי את הערכים שלי ודייקתי אותם עם עצמי
תודה על היוזמה המבורכת ועל הביצוע המושלם."

"תודה על בוקר באמת מפנק
קבוצה של נשים עוצמתיות ומדהימות, לגמרי נטענתי
היה לי כייף ממש לפגוש פרצופים ישנים ופרצופים חדשים. תודה"

"תודה גדולה על היוזמה והעשייה. היה כיף ואין על mwm"

"תודה רבה לכל המארגנים על בוקר מושקע ומעצים. נעביר את זה הלאה..... שבת שלום"

"תמיד כיף לפגוש את כולן ולהכיר חדשות, מטעין באנרגיה לשבוע הבא."

"רוצה לפרגן לכן נשים מדהימות, על כל הטוב שאתן מכניסות לחיי.
היה באמת בוקר של פינוק
חשבתן על הכל וזה בא היטב לידי ביטוי.
כמה התגעגעתי
מקווה שנמשיך בעשייה ברוכה
ושהקורונה, או כל דבר אחר, לא יעצרו בנו שוב לעולם.
שבת שלום וברכה"

"היה בוקר של כיף גדול
חיבקנו את עצמנו, את חברותינו ואפילו את העצים...אתכן מרגיש בבית
נהניתי מאוד. התמלאתי ומחכה למפגש הבא.
שבת מבורכת באהבת חינם. שלום. חיבורים ואור גדול."

***
***

מספרים על נפוליאון, שכשחזר מושפל מהקרבות ברוסיה (1812), עבר דרך עיירה יהודית.
הוא התפלא לראות שהכול חשוך, הוא רק זיהה מרחוק אור קלוש.
כשהתקרב, שמע בכי קורע לב. כשהתקרב יותר, ראה שכולם יושבים על הרצפה ומתאבלים והיה בטוח שחל פרוגרום נוסף ביהודים.

שאל: "מה קרה?"
אמרו לו: "ביתנו עלה באש!!"
"מתי?" הוא שאל.
"לפני 1742 שנה, ביתנו נחרב וגלינו כולנו, ומאז...איין לנו בית מקדש, אין לנו מדינה שלנו, נפוצנו לכל עבר, ואנו נתונים לשלטון זרים, אוי לנו!!!"

נפוליאון היה אחוז השתאות כולו ואמר להם נפעם: "עם השומר על זיכרון חורבנו הלאומי כל השנים הללו וכואב אותו כאילו קרה לו בעצמו היום, עם נצחי הוא, כל העולם כולו לא יוכל לו, ובודאי יבוא היום בו ישוב לארצו ויבנה בה את בית מקדשו."
ואכן, בכוח הזיכרון והחזון, הידיעה שיש לנו בית לאומי לחזור אליו, הגעגוע, זכינו לשוב הביתה.
הארץ, שהייתה כשממה לכל הזרים, נותנת את פירותיה בעין יפה לבניה השבים אליה.
אז על מה בוכים היום? מה חסר לנו?
והתשובה פשוטה, בגדול אנחנו שמחים. בכל ה-יש, השפע והברכה שזכינו להם.

אבל עדין לא הושלמה המלאכה.
מי מאתנו לא חוותה לפעמים צער עמוק פנימי? כמיהה מטלטלת חסרת פשר. מי לא מרגישה לפעמים, למרות שלא חסר לנו בגד ללבוש ולחם לאכול, למרות המשפחה המתוקה שלנו וכל הטוב האופף אותנו, למרות הכל, חוסר שקט. חוסר שלווה. צימאון למשהו לא מוסבר שמעבר לחיים היומיומיים שלנו?

כאילו עוד אין לי מקום.
מקום שלי. ממש. מקום שקט, מקום בטוח.

בשלושה שבועות אלו, ששיאם ביום תשעה באב, אנחנו אומרים 'חסרים אנחנו'. חווים את החלל הזה.
בית המקדש, היווה את המענה לזה. הוא חיבר אותנו למה שמעבר לעולם. הוא ידע לתת מקום לנשמה של כל אחת ואחת מאיתנו. לתת מרגוע, לתת שלווה.

המקום ממנו ירדה ברכה לכל העולם, המקום אליו הגיעו כדי להתמלא באנרגיה ומשמעות (דמיינו היום הכותל המערבי הוא רק קיר בחומה החיצונית של ההר עליו היה הבית...). המקום שממנו יוצאת הנהגה שלמה ומוארת לעולם, של חברת מופת, משפט צדק, אהבה, אחווה, סמל ומשל לעולם.
כמה הנשמה שלנו צמאה לזה, תמיד, ובימים אלו במיוחד. רק מתוך זיכרון העבר, הגעגוע להגשמת החזון המלא, נמשיך ונישאר עם הנצח.

הפעם, ערכתי ביקור בית של ממש. בימי קורונה אלו, לפגוש מישהו פנים אל פנים, זו חוויה כה מרעננת. ולפגוש את אפרת הגלילי, בביתה בצור יגאל, ישוב שאני מעריכה ואוהבת, הייתה חוויה של ממש. באתי ושכחתי ללכת :) יכולתי להמשיך ולשוחח (בעיקר להקשיב) לאפרת ימים...

אז אפרת, הבמה שלך:

במה את עוסקת? עיסוק ראשי, משני וכל השאר...

אני נשואה לגברעם ואמא לארבעה ילדים, הצעירה שבהם מסיימת עכשיו י"ב אתגרית במיוחד.
בעבר, הייתי גננת במשך 12 שנים. כיום, אני פרמדיקית מתנדבת במד"א ודולה מלווה אחרי לידה, שמייעצת להורים בכל תחומי החיים - מלידה ועד גיל שנתיים.

מה את הכי אוהבת מתוך שלל עיסוקייך?

להיות אמא, חד משמעית!

איך השפיעה תקופת הקורונה על מהלך חייך ועל האיזון בין הבית ובין עיסוקייך?

הקורונה התפרצה, למעשה, ממש כשהיינו אמורות לנסוע לפולין, כך שנאלצנו לדחות את המסע לנובמבר. תקופת הקורונה מצאה אותי במשמרות, על בסיס כמעט יומי, במד"א. במשך שישה שבועות הייתי יום יום (למעט שישי ושבת) במשמרת במוקד המיון של מד"א, בשיחות עם אנשים ותיאום בדיקות ודוגמים לחולים עם חשד לקורונה.
בבית היתה התכנסות כללית – שני הסטודנטים עזבו את ב"ש וחזרו הביתה ואחרי כמה שנים שבהן הבית שלנו כבר חווה את שלב יציאת הגוזלים מהקן, שבו הגוזלים הביתה. בכלל, אני מביטה על הקורונה (גם היום) ומשתדלת למצוא בה את הטוב שעולה ממנה. כמו אצל כולם, החיים הצטמצמו לתוך הבית ומצאנו בו כולנו מקום יחד.

מה הספר האהוב עליך ומתי קראת ספר לאחרונה?

לא תמיד יש לי זמן לקרוא, אבל הקורונה אפשרה לי הרבה יותר, לצלול לספרים שלא קראתי. הספר האהוב עלי הוא ספר שכתב יוסי בנאי ונקרא "מכתבים ברוח", שבו יוסי בנאי כותב מכתבים שאף פעם לא יקראו לכל מיני דמויות, מצבים ותחושות.

ציפור קטנה "שרה" לי באוזן שאת כותבת שירה. איך זה התחיל ומתי זה קורה בעיקר?

אני כותבת מכיתה ב'. יום אחד הרגשתי שיש לי מילים שאני רוצה לכתוב ופשוט ישבתי וכתבתי. לא ידעתי שקוראים לזה שיר, כי מבחינתי פשוט כתבתי משהו שהרגיש לי בפנים ורצה לצאת החוצה.
גם היום, כשאני מרגישה שיש משהו פנימי שצריך לצאת, אני פשוט כותבת אותו.

המשפט האלמותי שלך: "תהיי החלום שאת רוצה להגשים", צוטט רבות. האם את חיה את חייך לפיו? ומה החלום שלך?

המשפט מבוסס על המשפט של מיכל ברקאי ברודי: "תהיי השינוי שאת רוצה להיות". מיכל יודעת שלקחתי אותו ממנה והתאמתי אותו אליי.
זו תפיסת החיים שלי. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות קשובים לתחושות הבטן שלנו. החלומות לא נמצאים בראש, אלא בתחושות הבטן.
שם נמצא הדרייב לקום ולעשות. כשאני רוצה משהו, אני פשוט קמה ועושה אותו. כך היה עם מסע "באשר תלכי" לאמהות ונערות וכך היה עם המסע לפולין.
ולשאלתך, עדין לא הגשמתי את כל החלומות.

איך ומתי פגשת בקהילה שלנו?

בנובמבר 2015 היה סופ"ש בירושלים "חברה מביאה חברה". חברות מכוכב יאיר הביאו אותי. עשיתי "מסלול" הפוך. קודם הצטרפתי לקהילה ורק אח"כ יצאתי למסע MOMENTUM .

ספרי לנו משהו אחד על כל אחד מבני משפחתך –

לגברעם ולי - כבר הרבה שנים שאין הורים. או שנפטרו, או שהיו רחוקים מאתנו ולכן לא היינו ילדים של אף אחד. אנחנו גדלנו וגדלים כזוג, שהוא צוות.
זה בא לידי ביטוי בכל מעגלי החיים: בתפיסת הזוגיות, בניהול הבית (למרות שגברעם היה איש צבא רוב השנים ולא נכח פיזית הרבה בבית). גברעם, למשל, הוא הבשלן בימי שישי. אני במהלך השבוע והוא בשישי קבוע.
ארבעת ילדינו מאוד מיוחדים, כל אחד מהם במקומו, בכישוריו ובכיוונים הייחודיים שלו. אני מקווה שהשכלנו לעזור לכל אחד מהם להתפתח לכיוון המתאים לו.
לירז בת 29, מסיימת תואר שני בתכנית מנדל באוניברסיטת באר שבע, מינהל עסקים ביוזמות חברתיות (ניהול עמותות).
עילם בן 25, לומד הנדסת תעשייה וניהול בבאר שבע. למעשה, הוא צייר שכמעט כמעט הלך ללמוד אדריכלות.
מוריה בת 21, מש"קית ת"ש בצבא. לפני כן עשתה שנת שירות בכפר הנוער נירים, המיועד לבני נוער במצבי סיכון. היא סופר מוכשרת בהרבה תחומים.
מיטב בת 18, מדריכה בצופים, עומדת רגע לפני תחילת שנת שירות במלכישוע, כפר שיקום לנפגעי סמים, אלכוהול ותרופות מרשם. לאחר מכן, תתגייס לצבא. זו היתה שנה לא פשוטה למיטב, כמו גם לשמיניסטים רבים, שציפו לשנה הזו כל שנותיהם הבוגרות ולמעשה, לא סיימו את תהליך ביה"ס ואת תהליך הצופים, כפי שציפו.

***
***

גלידת אוראו בהכנה ביתית - מצוין לילדים בחופש...

מכניסים לתוך שקית זיפר (נרכסת) 10 עוגיות אוראו. רוכסים את השקית ושוברים את העוגיות לפירורים.

לתוך מיקסר (או קערה גדולה עם מיקסר ידני) שופכים 2 כוסות שמנת מתוקה קרה ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה.

מוסיפים 1 פחית (400 גר') חלב מרוכז ממותק ומקציפים עד לאיחוד.

מוסיפים את שברי העוגיות ומקפלים בעדינות.

יוצקים לתבנית מאורכת (אינגליש קייק), מעל מניחים רבעי עוגיות אוראו ומכסים בניילון נצמד.
מקפיאים ל- 6 שעות לפחות. מוציאים ומגישים!

***
***

אנו מזמינים אותך לעשות לנו like ב-דף הפייסבוק שלנו
לבקר באתר שלנו: mwmisrael.com
או לפנות אלינו contact@mwm.org.il

 
 
 
Powered by Mad Mimi®A GoDaddy® company