בדבריי בגיליון הקודם, סיכמתי את תשע"ט והנה – נתגלגלה לידיי הזדמנות לסיכום נוסף – סיכום העשור 2010-2019.

אמנם הקהילה שלנו קיימת (רק) קצת יותר מחצי עשור, אך נעשו בה כל כך הרבה דברים, ובעיקר יוזמות עצמאיות של חברות, שרצו שיהיה ופשוט עשו, שנדמה שהקהילה קיימת כבר יובלות.

אז לרגל העשור, הלכתי ובדקתי אחורה בכל הקבוצות, בפייסבוק ובדיווחים של חברות קהילה, והנה לפניכם כל הדברים הנפלאים שנעשו במהלך העשור:

כנס השראה והעשרה ליזמיות ומובילות
שיר קהילה
סופ"ש "באשר תלכי" לאמהות ונערות
כנסי מנהיגות
מסיבות פורים ופרויקטים של "משלוח מנות"
כנס מקצועי למובילות קהילות מקומיות
סופ"ש לאמהות ובנות מצווה
מסע MAD לאמהות ובנות מחו"ל
"השבת העולמית"
מסע לאמהות בשיתוף פעולה עם "מסע ישראלי"
קהילות מקומיות שהוקמו ומתפתחות
סיורי ומופעי סליחות וחנוכיות
טיולי יום לבני ובנות מצווה
סופ"ש "חברה מביאה חברה"
סופ"ש זוגות
בית ספר להורות

לא אוכל לסכם את כל הטוב הזה, מבלי לציין שהקהילה הנפלאה הזו, שרבות מאתנו מוצאות בה בית ומשפחה, לא היתה קיימת לולא אשה מיוחדת במינה – מיכל מלמד כהן ז"ל, הראשונה שחלמה, רצתה ועשתה.
הכרנו את מיכל בעשור הזה ונפרדנו ממיכל בעשור הזה.

שלכן,
שמרית


***

בחודשים האחרונים בחרנו, בנות קהילת ראשון לציון, להמשיך את דרכה ומורשתה של מייסדת הקהילה - מיכל מלמד כהן ז"ל, בקבלת האחר והשונה, ולהוסיף פעילויות התנדבותיות, אחת לחודש, לעשייה שלנו.
לצורך כך, בחרנו שתי קבוצות "אוכלוסייה נתמכת" שונות והחלטנו "לאמץ" אותן - קבוצת מתמודדי נפש של עמותת "אנוש", ובני נוער בפנימיית "אורנים".
התחלנו במסיבת ראש השנה מרגשת עם מתמודדי הנפש של עמותת "אנוש". הופתענו לגלות כמה המעט שאנחנו עושות, משפיע ומשמח אותם. שרנו, יצרנו, רקדנו ושמחנו איתם בערב מרגש.
בשבת העולמית ערכנו איתם מפגש קבלת שבת מרגש שכלל הפרשת חלה, שירים ולימוד על פרשת השבוע.
בחנוכה ערכנו מסיבה מרגשת ורבת משתתפים עם בני הנוער בפנימיית "אורנים": הדלקנו ביחד נרות, שיחקנו בבינגו חנוכה, שרנו, רקדנו ואכלנו ביחד.
עם קבוצת המתמודדים של עמותת "אנוש" הגענו לסיור מרגש ב"אורות בעתיקה". החבר'ה התרגשו מהסיור בעיר העתיקה, מהביקור ב"אש התורה" ומההופעה המדהימה.

לאחרונה, התחלנו בפרויקט של אירוח ילדי "אורנים", שאין להם לאן ללכת בסופי שבוע, בערב שבת לקידוש בבתים שלנו, או עריכת קידוש עם המשפחות שלנו, בפנימייה עצמה.

כמו כן, ערכנו סדר ט"ו בשבט בעמותת "אנוש", ומתוכננת מסיבת פורים שמחה בפנימיית "אורנים".

מדהים עד כמה הפעילות הזו עם מתמודדי הנפש ובני הנוער, מקרבת ומגבשת את בנות הקהילה המדהימות התורמות מכל הלב, כל אחת בדרכה המיוחדת, ומעוררת את המוטיבציה לפעילויות התנדבות נוספות.

תודה גדולה לבנות הקהילה על העשייה והתרומה הרבה שלהן, ובמיוחד למובילות הקהילה, שתורמות רבות להצלחת הפעילויות השונות.

אנחנו מזמינות אתכן להצטרף אלינו.

***
***

טרילוגיית הגיגים מהלב; שלושה לבבות; שלוש מחשבות

אמא

שלושה חודשים עברו ביעף מאז שיצאנו יחד שלוש: אם ושתי בנות תאומות
יצאנו לסוף שבוע - שלושה ימים מלכדים, ערכיים ומרגשים
ירושלים אחת, שבת אחת
אמהות ונערות, חילוניות ודתיות
חיבורים, חברות, חיברות
שבט אחיות מסביב למדורה
ירושלים אחת שטומנת בתוכה כל כך הרבה קסם

לילה, אוויר צלול
צועדות יחד כקהילה - נקודות מבט שונות
קולינריה, הפרשת חלה, מנהיגות, העצמה נשית
בהיכל הפתקים שקט פנימי
לילה בכותל אנחנו והדרורים
מנהרות, יהדות
דמעות של אושר אמהי. מכתבים מרגשים על מי שהן ועל מי שאני בעיניהן
קבלת שבת - חגות במעגלים, חיוכים, שירה וריקודים
תרות בסמטאות הרובע היהודי, הגיגים וחיבוקים
היסטוריה, הומור, משפחה ונתינה
הודיה על מה שיש, ירושלים אחת
בנותי ואני כגוף אחד
אושר וזכות אמהית
אהבה, סובלנות, קהילה
אמהות עם מהות - נערות עם מהות

שיר

הגענו למסע במחשבה שמדובר בטיול רגיל ויצאנו משם אוחזות בחוויה בלתי נשכחת, ממש כמו מתכון סודי.
המסע עם אמא, שאר הבנות והאמהות, התכנים, ההיכרויות עם אנשים, דעות מגוונות וטעימה ממשהו שלא פוגשים כל יום, הם אלו שהפכו את המסע למשמעותי ולבלתי נשכח.
חוויה כזו שנשארת איתך בלב הרבה זמן ולא עוזבת בקלות. המסע אפשר לנו רגע עם אמא, רגע לעשות את מה שאנחנו אוהבות ביחד, ליצור חברויות, להתחבר ולהכיר, לחשוב, לגלות ולהיות פתוחות לתרבויות חדשות.

אור

כדי לתאר את מסע "באשר תלכי", שעברתי בירושלים, אפשר להשתמש במילה אחת "משמעותי". למה המסע היה כל כך משמעותי עבורי?
ההווייה, התוכן, ההיכרות עם אמהות ובנותיהן והרגע המיוחד עם אמא, הם אלו שגרמו למסע להיות משמעותי וכזה שלא יוצא לי מהראש גם אחרי זמן רב.

***
***

"אמהות עם מהות" -

קהילת שוהם 2020

יצאנו לדרך

שמחות ומתרגשות לבשר באופן רשמי, על הקמת שלוחה של "אמהות עם מהות" ביישוב שלנו.
נשות שוהם היקרות
תודה רבה על ההיענות המדהימה וההשתתפות בערב התנעה וחשיפה של "אמהות עם מהות" - קהילת שוהם.
"אמהות עם מהות" היא קהילה ארצית המאחדת אמהות, אשר שמו להן למטרה ליזום, להתנדב וליהנות בחברותא נשית.
להוביל ולייצר מרחב, המאפשר מימוש עצמי והשפעה חברתית, המבוססים על ערכים ישראליים ויהודיים.
זהו בית חם של הקשבה הדדית וסובלנות, תוך פתיחות וכבוד הדדי.

אצלנו אין מחויבות ואין התחייבות והכל בטוב ובאהבה♥♥

אנחנו יוצאות לדרך עם פרוייקט פורים ארצי וזו ההזדמנות להודות לכל אותן נשים שבחרו להצטרף לקבוצת הוואטסאפ השקטה שנפתחה לטובת העניין.

מי מכן שמעוניינת להצטרף אלינו לקבוצת "אמהות עם מהות" שוהם ו/או לפרויקט פורים הארצי ולהתחבר לחוויית הנתינה, מוזמנת לכתוב לנו בפרטי ונצרף אותה לקבוצה באהבה.

כמו כן, אתן מוזמנות להכנס ל"אמהות עם מהות" בפייסבוק על מנת להתרשם מהעשייה של הקהילה הארצית וקהילותיה המקומיות השונות.
פספסתן? ישנתן?
כרטיסים אחרונים למסיבת פורים!!!

***
***

Welcome אנה!

אז חזרת מניו יורק.. ספרי לנו, מה זו התכנית המיוחדת הזו?

אכן, חזרתי ואני עדין בהיי.
זוהי תכנית למנהיגות חברתית יהודית, לצעירים. היא נקראת כך, מאחר שהיא בחסות רשת המלונות TRIUMPH בניו יורק, שגם אירחו אותנו בשני מלונות שלהם.
למעשה, קראנו לצעירים בגילאי 21-34 להיות חלק מנבחרת ייחודית שתזכה לייצר את הסטארטאפ החברתי הבא!

מה הביא אותך לקחת בה חלק כמנטורית?

שימי (קאופמן) פגש אותי פעם ושאל אותי בקצרה. לא ידעתי הרבה פרטים אבל ידעתי מיד שאני בפנים.
למה? כי ראיתי את המודעה, את הקריטריונים ואת מה שהיא באה להציע והבנתי שאין שום דבר דומה לזה.
הבנתי גם שאני, כמי שמשקיעה את חיי לבנייה של מנהיגים (התמקדתי עד כה בעולם העסקי ומתוך זה - המנהיגות האישית), חייבת להיות בין מובילי תכנית למנהיגות חברתית יהודית, שזה דבר שלא עשיתי עדין ומיד הרגשתי שאני רוצה להתמסר אליו.
הקורס היה בנוי מ- 12 מפגשים בארץ. המפגשים התקיימו בימי ראשון. אני – אנה עושה ספורט בים כל יום ראשון כבר שנים. ביטלתי כל מה שהיה לי בימי ראשון, ואפילו את הספורט!
התייחסתי לזה כאל המשימה הכי חשובה של חיי. זה מעבר לכל שכר שיכולתי לחשוב עליו.

מהם שלבי התכנית? מה היא כוללת בעצם?

השלב הראשון – היכרות עם הבעיה, עם המושגים הרלוונטיים וחשיבה על דרכים לפתרון

ראשית, 400 איש ענו למודעה בהתפרסמה. היה גם דף נחיתה עם תמונות וסרטון, מאוד מרשים ומושך.
מתוך הפונים, התקבלו 30 בלבד.
בעצם, השאלה הראשונה שאני צריכה להשיב עליה, היא – מה הבעיה שהתכנית היוקרתית והייחודית הזו באה לפתור?
אומר זאת כך, קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם, עומדות כיום בפני אתגר של שחיקת הזהות היהודית והקשר שלהן לישראל.
בשנים האחרונות, קבוצת Triumph ליוותה צעירים ישראליים בוגרי תכנית "תגלית", במסגרת תכנית המשך והייתה חלק משמעותי בטיפוח דור המנהיגים הבא. תכנית Triumph Leadership Mission נהגתה ונבנתה יחד עם בוגרי תכנית ההמשך לתגלית. יחד עימם, נבנתה תכנית מרתקת ומעצימה עבור ישראלים נוספים והיא משמשת כחממה ליזמות ולעידוד פרויקטים, המבקשים בטובת עתיד העם היהודי בארץ ובחו"ל.
הבעיה היא שאחוזים גדולים בקרב העם היהודי לא מרגישים מחויבים או מחוברים לערכי העם היהודי. השאלה ששאלנו את עצמנו במהלך הקורס, היא עד כמה אנחנו – כישראלים גאים – נוכל להשפיע על מציאת פתרונות לבעיה זו.
תת השלב הבא היה העיסוק במיזמים. מאיפה מתחילים? איך בונים מיזם? איך צצים רעיונות חדשניים?
המשתתפים הצעירים התבקשו לבוא "פתוחים", לא להישאר מאוהבים ברעיון שלהם. לדעת לעבוד עם השותפים הנכונים ובהתמדה. אחד היסודות בתכנית הוא להבין שאנחנו צריכים תמיד לעסוק גם בחומר וגם ברוח (בערכים). זה חלק מה- well being שלנו.

השלב השני – המסע לניו יורק – "צריך להתרחק כדי להתקרב"

בניו יורק שהינו שבוע מ-ד-ה-י-ם!!! ומאוד אינטנסיבי.
במהלך שבוע זה, נפגשנו עם יזמים חברתיים ועסקיים, כולם יהודים. אצל כל אלו שפגשנו עבר כחוט השני העקרון, לפיו היזמים והמצליחנים עוסקים מעבר לעיסוק העיקרי שלהם, גם ברוח, בעשייה חברתית, בתרומה. לא רק שזה לא גורע ממך, זה אף מוסיף לך.
למשל, נפגשנו עם הבעלים של רשת century 21 שרצה להכיר אישית את כולם (כמו כל המארחים שלנו) ואז שלח אותנו להתפנק בחנות...
החבר'ה הישראלים למדו המון על הקמת מיזם, על חשיבה עסקית. נפגשנו במיזמים מסוגים שונים, כמו למשל JSWIPE כמו טינדר, אבל ליהודים. גיליתי שאחד הדברים שיותר מעסיק את הצעירים היהודים בניו יורק הוא להצליח להתחתן עם יהודים.
מה שעבר לאורך כל מפגש ומפגש, לא חשוב אם נפגשנו עם איש עסקים, או עם בני משפחה, כולם היו מלאי הכרת תודה כלפינו: על היותנו ישראלים, על השירות של הצעירים בצבא, במיוחד שירות משמעותי ומסוכן. הם לא רואים שום דבר ממה שקורה כאן בארץ, כמובן מאליו.
הכרת התודה היתה כל כך עמוקה, שנראה שהם ממש גדלו על זה ולא שלפו את זה מהמותן מטעמי נימוס.

הם סיפרו שבמבצע צבאי, כל אחד היה מופקד על תפילה לשלומו של חייל ספציפי. מבחינתם, הילד שלהם נמצא כאן ושומר (גם) עבורם על הארץ.
שמתי לב, שהיה משהו שקירב אותנו לדתיים שם. כאן בארץ, אנחנו חיים את הפיצול. שם - הרגשנו את השלם. השלם מכיל את כל המגוון, כאשר המחיצות - הן חלק מהפאזל, הן לא סותרות.
כאן אנחנו חיים את המובן מאליו. שם הבנו את ההבדל בין אחידות לאחדות. אנחנו לא אחידים, אבל אנחנו רוצים לשאוף לאחדות, ללא קשר לאחידות.
היינו צריכים להגיע עד לשם כדי להרגיש את האחדות שלנו כעם, וזה אפשרי. כאן אנחנו חווים את הקונפליקט כבלתי פתיר והוא פתיר.
הייתי מסכמת את הנקודה הזו של האחדות ואומרת, שצריך להתרחק כדי להתקרב.

מה היה רגע השיא שלך בניו יורק?

קשה לבחור אחד, אבל אני חושבת שהרגע הבלתי נשכח במידת ההפתעה שהוא זימן לנו ובריגוש היה זה: אמרו לנו שאנחנו הולכים לפגוש בחסידי סאטמר בברוקלין. שימי אמר "כל מה שיש לי לומר לכם, זה תבואו פתוחים". אבל באנו סגורים וחדים... דמיינו בעיני רוחנו, שאנחנו הולכים למקום חשוך, למאורה, דמיינו גטו. הגענו לבושים בהתאם (טוב, זה גם בגלל הקור:)).
ואז, ירדנו בתחנת הרכבת בוויליאמסבורג - Williamsburg, הלוקיישן הכי הכי, ואז מביאים אותנו ל- The Williamsburg Hotel, המילה האחרונה בניו יורק. בוטיקי, מעוצב, מהמם.
באולם שבמלון, מקבלים את פנינו חסידים רבים ואשה אחת – מנהלת המלון. יזמית עסקית חסידית. לגמרי לא מה שציפינו לו...
פרצה מהחסידים כזו אהבת ישראל. הצעירים נדהמו. "איך יכול להיות?", נדהמנו כולנו, "הרי אומרים עליכם שאתם שונאי ישראל?!"
החסידים ביקשו: "זכרו שמדובר בפרומיל, זה מיעוט שאינו מייצג את הרוב. אנחנו אוהבים אתכם."
עומר, אחד הצעירים הישראלים, לקח בטבעיות גיטרה שהיתה מונחת שם. ישראל, צעיר סאטמרי, הצטרף לנגינה ולשירה. כולנו שרנו את "נפשי", דואט של ישי ריבו ומוטי שטיינמץ ועוד שירים של ישי ריבו. אחרי השירה, נמסו כל החומות ולא יכולנו לדבר...אז הצעתי שפשוט נמשיך לשיר.

ואני לא יכולה לעצור כאן, אני ממש רוצה לציין עוד רגע שיא, יותר מרגע:
חוויית השבת – התארחנו בבית אחד ענק כולנו. אורחים של משפחה והרגשנו שם ממש בבית. בזמן החופשי שהיה לנו בשבת בצהריים ישבנו במעגל ושיתפנו. במקום ללכת לנוח, או לפרוש כל אחד לענייניו, ישבנו שעות ולא זזנו. אחד החבר'ה סיפר על חוויותיו ממבצע "צוק איתן", איך נפצע. הוא דיבר עברית ותרגם הכל למשפחה שהצטרפה למעגל כדי לשמוע את כל השיתופים שלנו. הם גמעו הכל בשקיקה. ואנחנו? אנחנו לא קמנו אפילו לשתות...

מה הדבר הכי חזק שלקחת מהחוויה בכלל, ומניו יורק, בפרט?

המסר החזק והמרגש שחזרנו אתו מניו יורק הוא העמיות והכרת התודה על כך שאנחנו חיים כאן. חזרנו לארץ מעריכים את עצמנו יותר.
אריה טסלר סיים במילים: חבר'ה, אל תתבלבלו ואל תסתנוורו מכל הנוצץ כאן. העוצמה האמיתית היא בארץ.
אני עמדתי שם ואמרתי שעד יום מותי אני לא אשכח את החוויה הזו, את כל המפגשים שחוויתי כאן.
אם אנחנו מדברים על The Big Apple, אז עולה לי הדימוי שכולנו ביסים שונים מאותו תפוח.
אנחנו מחויבים לקחת את חוויית החיים הזו ולשאול את עצמנו, מה אנחנו יכולים לעשות למען הדור הבא.
זו היתה חוויה משלימה מבחינתי למסע ישראלי (יצאתי למסע בסוף 2018), כי המסע נגע במעגלים הפנימיים, עברתי בו תהליך ספירלי: האני שלי ביחס לכל המעגלים ואילו המסע בניו יורק לקח אותי למעגלים אחרים – אני כעם.

מה, לדעתך, מפתח ההצלחה של התכנית?

לא ה- doing, אלא ה- being. זה חייב לגעת לך בנשמה. למשתתפים חייבת להיות ראייה מעבר לדבר, למקום, לסיטואציה. ומעבר לראייה, חייבת להיות להם הזדהות, התרגשות, תחושת שליחות.

השלב השלישי – אחרי המסע

אנחנו לקראת האקטון עם המנטורים הקיימים ועם גורמים נוספים מבחוץ, ולאחר מכן ערב Pitch (הצגת מיזמים ושכנוע), שייערך ב- 25/3.
הרעיון הוא להגיע לקהילות יהודיות נוספות. צריך עוד מחזורים כדי להגיע לקהל רב הרבה יותר.
לסיכום, אני יכולה לומר בודאות, שאי אפשר היה להגיע לתובנות ולמסקנות אם היינו נשארים כאן בארץ, מבלי לצאת ולהתרחק.
כדאי לעקוב אחר הפרסומים למחזור הבא. זו חוויית חיים. Once in a Lifetime.

***
***

את ה"ספתח" תעשה לנו רינת כהן-קלנג, נשואה למוטי, אמא למתן, תמר ועמית ומתגוררת בגדרה.
את רינת המקסימה הכרתי לראשונה פנים אל פנים (אחרי תקופה ארוכה של שיחות ומיילים) במסע אמא-בת, אליו הגיעה עם תמר המתוקה, בחודש אפריל 2019 ומאז זכיתי בה כשותפה למסע ישראלי בנובמבר 2019 (ואני מקווה שהיד עוד נטויה...).

אז רינת, הבמה שלך:

במה את עוסקת?

מנהלת מרכז המבקרים של חברת נמל אשדוד.

מה את הכי אוהבת בתפקידך?

את העבודה עם הרבה מאוד אנשים ואת האפשרות והמקום שניתן לי ליצירתיות.

מה הספר האהוב עליך ומתי קראת ספר לאחרונה?

אני קוראת כל הזמן ספרים, בשעות שאני ערנית (ולא בלילה לפני השינה..) ויש לי אפילו כורסא מיוחדת לקריאה, שקנו לי ליום ההולדת. קריאת ספרים והכושר שלי הם הדברים שאני עושה רק בשבילי. זה הזמן שלי.
הספר האחרון שקראתי ומאוד-מאוד אהבתי הוא "הזמיר", על מלחמת העולם השניה, אבל לא מנקודת מבט יהודית דווקא, אלא מנקודות המבט של התושבים במדינות הכבושות.

מה הבילוי המועדף עלייך?

חוץ מספר... לצפות בסרטים עם מוטי, או עם הילדים, ולאכול במסעדות. והכי כיף זה לשלב בין סרט (עם פופקורן) ומסעדה.

מה החלום שלך?

זו השאלה הכי קשה עבורי. זה עלה גם במסע ישראלי. אמרתי שאין לי איזשהו חלום שאני רוצה להגיע אליו והרגשתי לא בנוח, הרגשתי שזה קצת רדוד, כאילו שאין לי שאיפות.
אני מרגישה שאני נמצאת במקום הנכון שלי ואני מייחלת שאמשיך להנות ממה שאני עושה, שזה ימשיך לעניין ולאתגר אותי, שאהיה מרוצה, מאושרת. אין משהו שאני יכולה לומר שהייתי רוצה להגשים.

איך ומתי פגשת בקהילה שלנו?

הייתי במיונים של "אמהות עם מהות" לקראת מסע Momentum (שם פגשתי את חני) ובסוף לא יצאתי.
מאוחר יותר, לקראת בת המצווה של תמר, חיפשתי לעשות יחד אתה משהו מאוד משמעותי. במקרה, או שלא במקרה, ראיתי בפייסבוק את הפרסום על מסע אמא-בת מצווה ואפילו לא לגמרי הבנתי שמדובר באותו גוף.
הסופ"ש הזה היה ממש הכפפה שחיפשתי ליד. הבנתי שזה בדיוק מה שחיפשתי לנו. משהו בתכנית הסופ"ש, כששמרית סיפרה לי עליה, תפס אותי.
מסע אמא בת בהחלט עמד בציפיות ואף הרבה יותר והוא גרם לי לחפש תירוצים נוספים לחבור לאמהות עם מהות

מה תחומי העניין והעשייה שלך מעבר לעיסוק ה"רשמי"?

לפני 8 שנים בערך נחשפתי לרעיון של הקמת קהילת "קשת" בגדרה, שזה פרויקט ש"צו פיוס" הוביל בזמנו. "קשת" זו קהילה שמשלבת בין חילונים לדתיים והמהות היא שכל אחד שומר על ערכיו. החילוניים לא הופכים להיות דתיים יותר והדתיים לא הופכים להיות חילוניים.
אהבתי את הערכים, ובעיקר הכלה של אנשים שהם קצת שונים ממני ואת הדגש על המסורת היהודית. כמו שאומרים שילדים קולטים שפה מגיל מאוד צעיר, אז אם בגיל צעיר הם מבינים שילד דתי הוא כמותם, חוץ ממה שלא.. אז אין שום תהליך שהם צריכים לעבור כדי לקבל את זה.
במשך זמן, ניסינו לשכנע את ראש המועצה. התחלנו עם גן טרום חובה, חובה ולאחר 3 שנים הצלחנו לפתוח בית ספר ייעודי ל"קשת", שבו כולם מתחנכים באותה מסגרת שמכבדת את הצרכים של כל אחד מהמשתתפים.
לצערי, רק עמית, בני הצעיר, זוכה ללמוד שם, מאחר שהילדים הגדולים כבר היו גדולים מדי למסגרות שנפתחו.
אני עדיין פעילה ב"קשת", אך בהילוך נמוך יותר, כי לשמחתי הצטרפו אנשים רבים וטובים לדרך.

ספרי לנו משהו אחד על כל אחד מבני משפחתך -

מוטי – אני קוראת לו "בן זוג מהדור החדש". אין בינינו שיח של "עוזר", אנחנו אחראים יחד לכל המשימות שיש בבית, הילדים כמובן. מטבע הדברים, כל אחד יעשה יותר את מה שהוא מתחבר אליו וטוב בו יותר, אבל שנינו עושים הכל.
מוטי הוא פסיכולוג ארגוני שמשרת בצבא. לא פלא שבחרתי פסיכולוג, הוא רגיש, חבר מאוד טוב. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
מתן – בן 14.5 לומד בכתה ט', תמר – בת 13, לומדת בכתה ז' ועמית – בן 9, לומד בכתה ד'.

עוד משהו, אולי מסר, שחשוב לך להעביר?

המסר שלי הוא שצריך לחיות את החיים במלואם. לנצל כל רגע להיות עם המשפחה ולעשות מה שעושה לנו טוב ולאחרים טוב (בעקיפין זה עושה לנו טוב).
לא לדחות יותר מדי דברים, להנות. להשתדל להסתכל על מה שיש ולא על מה שחסר.
אין לי ספק שהסיפור המשפחתי השפיע על צורת ההסתכלות שלי:
לפני 12 שנים איבדתי את אחי הצעיר שי, שהתאבד בשל אהבה נכזבת, בהיותו בן 22. אמא שלי בחרה - וגם היו לה הכוחות לכך - להמשיך לחיות. היא אפילו חיה טוב יותר – נסעה לחו"ל, לטיולים, מתוך החלטה של לעשות ולהנות כמה שיותר מהחיים.
אני בטוחה שהבחירה של הוריי להמשיך לחיות ולנצל את האפשרויות שקיימות סביבם, השפיעה עליי. חשוב להדגיש, זה לא שאני חיה בפחד להספיק כי לא ידוע מה יהיה מחר, אלא במובן החיובי.

***
***

On Jan 5th 2020 I participated in a rally together with 10,000 Jewish Americans as we met at City Hall and marched across the Brooklyn Bridge with signs, flags and a huge sense of pride for our people, our religion and our state -Israel

***
***

השנה הזו מרגשת אותי במיוחד.
אומנם קולות החגיגות כבר נדמו, אבל המסר מהדהד בתוכי.
במשך שבע וחצי שנים, בהתמדה של יום אחר יום אחר יום, בימי חמה ובימי גשמים,
בימים שמחים ובימים קשים, מאות אלפי איש לא מרפים.
בהתמדה שמעוררת הערצה בעיני, הם מגשימים את החזון, החזון הפרטי שלהם - לסיים ללמוד את כל הש"ס (הגמרא, תלמוד בבלי – 2,711 עמודים). מידי יום דף אחד.
וזה לא רק החזון הפרטי שלהם, אלא חזונו של אדם ענק וגדול אחד, שחשב איך לחבר את היהודים בכל העולם, תחת רעיון אחד.
ר' מאיר שפירא מלובלין הוא שהגה את רעיון "הדף היומי".
הרעיון אומר שבאותו זמן בכל מקום בעולם, לומדים את אותו דף גמרא.
יהודי שמגיע לבית הכנסת ללמוד שיעור בתל אביב או במנהטן, בסינגפור או בהודו, ימשיך בדיוק מאותה נקודה שבה הוא אוחז.
חגיגות סיום הש"ס - מחזור 13 לדף היומי – צוינו החל בבתי הכנסת והשיעורים הקטנים הפזורים בכל העולם ועד לאצטדיונים ענקיים ובראשם איצטדיון הבייסבול הענק 'מט־לייף' בניו ג'רזי, שאליו הגיעו 100,000 (!) יהודים, כשהמקום צר מלהכיל.
ומה האנשים הללו חגגו???
כל אחד ואחד מהם בא לחגוג ולומר שהכל אפשרי, רק תאמינו בעצמכם ותשיגו, תתמידו כשקל וגם כשקשה, אל תעזבו את החלום שלכם.
ואני מרגישה שאותי זה ממש מחייב.
נכון, אני לא לומדת גמרא, אבל הרעיון לחלום עבור הכלל מבעבע בתוכי ומשאיר בי סימני שאלה: איזה חזון אני רוצה להשאיר כאן בעולם ? איך אני יכולה לתרום למען אחדות עם ישראל בדרך זו או אחרת?
והמחשבות הללו לא מרפות ממני ולוחשות באוזניי: "רוחמי, הכל אפשרי - בהתמדה ובנחישות!"
הרי כל אחת ואחת מאיתנו יכולה בסיעתא דשמיא לזכות להיות זו שמאירה לדורות הבאים, זו שמחזיקה את הגחלת.
אז בואו - ביחד ולחוד - לא נרפה ונמשיך לחלום ובגדול ובעזרת ה' לזכות, להביא את אלומת האור.
שלכן,
רוחמי

***
***

בתחילת דרכי, הכנתי גרנולה עם מתכון בסיסי.
לאחר מספר ניסיונות, הצלחתי לבנות מתכון עשיר וטעים, לדברי ילדיי וטועמים אחרים.
מתכון זה מובא לפניכן:

מצרכים לפני אפיה:

50 גרם אגוזי לוז
• 50 גרם אגוזי מקדמיה
• 50 גרם אגוז ברזילאי
• 150 גרם פקאן
• 150 גרם אגוזי מלך
• 200 גרם גרעיני דלעת
• 200 גרם גרעיני חמנייה
• 150 גרם מקלות שקדים מולבנים
• 100 גרם שקדים
• 250 גרם קוקוס
• 400 גרם שיבולת שועל שבורה
• 400 גרם שיבולת שועל שלמה
• 150 גרם חמאה מומסת
• חצי כוס שמן קנולה
• כוס סילאן ללא סוכר
• 3/4 כוס דבש
*את כל האגוזים יש לשבור לחתיכות גסות

מצרכים לאחר אפיה:

100 גרם גוג'י ברי
• 100 גרם חמוציות ללא סוכר
• 100 גרם בננות מיובשות שבורות גס
• 100 גרם רצועות קוקוס שבורות
• 100 גרם תפוח עץ מיובש חתוך לקוביות

אופן ההכנה:

1. מכניסים את כל המצרכים לקערה גדולה.
2. מוסיפים את החמאה המומסת, השמן, הסילאן והדבש.
3. מעסים את כל המצרכים היטב עד שהכל מכוסה בנוזלים.
4. שופכים את התערובת לתבנית חד פעמי גדולה על נייר אפיה (הכמות מתאימה ל-2 תבניות גדולות).
5. אופים בחום של 170 מעלות ומערבבים מדי פעם לפי הצורך.
6. הגרנולה מוכנה, כאשר היא משחימה קלות (בין 20 דקות לחצי שעה).
7. מוציאים את הגרנולה מהתנור, מצננים וכאשר הגרנולה בטמפ' החדר מתגבשים גושים אשר יש לפורר.
8. מוסיפים את כל המצרכים שרשומים ברשימת לאחר האפיה, מערבבים הכל ומכניסים לצנצנת. כמות הגרנולה שיוצאת הינה 3 ק"ג (נגמרת בזריזות!!) מומלץ לשמור את הגרנולה בקירור. לגרנולה מוסיפים יוגורט ופירות שהופכים למוזלי שכולנו מכירים. ניתן להמתיק ע"פ הצורך עם סילאן או דבש.
1. מכניסים את כל המצרכים לקערה גדולה.
2. מוסיפים את החמאה המומסת, השמן, הסילאן והדבש.
3. מעסים את כל המצרכים היטב עד שהכל מכוסה בנוזלים.
4. שופכים את התערובת לתבנית חד פעמי גדולה על נייר אפיה (הכמות מתאימה ל-2 תבניות גדולות).
5. אופים בחום של 170 מעלות ומערבבים מדי פעם לפי הצורך.
6. הגרנולה מוכנה, כאשר היא משחימה קלות (בין 20 דקות לחצי שעה).
7. מוציאים את הגרנולה מהתנור, מצננים וכאשר הגרנולה בטמפ' החדר מתגבשים גושים אשר יש לפורר.
8. מוסיפים את כל המצרכים שרשומים ברשימת לאחר האפיה, מערבבים הכל ומכניסים לצנצנת. כמות הגרנולה שיוצאת הינה 3 ק"ג (נגמרת בזריזות!!) מומלץ לשמור את הגרנולה בקירור. לגרנולה מוסיפים יוגורט ופירות שהופכים למוזלי שכולנו מכירים. ניתן להמתיק ע"פ הצורך עם סילאן או דבש.
***
***

אנו מזמינים אותך לעשות לנו like ב-דף הפייסבוק שלנו
לבקר באתר שלנו: mwmisrael.com
או לפנות אלינו contact@mwm.org.il

 
 
 
Powered by Mad Mimi®A GoDaddy® company