"אבי חלם והתפלל
לחיות בארץ ישראל
היום ילדי אותי שואל
מה הסיפור של ישראל...
ובעיניה של אמי
תמיד אמצא את מקומי...
אדם הוא נוף מולדתו...
מבראשית הכל תפור...
אני מכאן אני שייך
וכל חבר שלי כמו אח...
כאן זה בית, כאן זה לב ואותך אני לא עוזב
אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים, המנגינות
שבט אחים ואחיות"

מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל

נדמה שאין בית ספר בארץ שלא אימץ את השיר כצלצול :)
בנימה אישית, מילות השיר והמסר שהן מביאות עימן, נוגעות עמוק בנימי נפשי.

בפן של תפקידנו בשרשרת, בפן של יחסינו עם ילדינו ותפקידנו בהנחלת הידע והערכים, בפן של אהבת האדם, באשר הוא אדם, העם הטוב והיפה שלנו והארץ האהובה הזו.

בתקופה שבה חברות רבות כבר השתתפו, או ישתתפו במסעות שמהותם חיבור ואהבת האדם, העם והארץ, המילים מזכירות ודאי לכל אחת מאתנו רגע אחד, מעגל אחד, משפט אחד שאמרה חברה, חוויה עמוקה כזו או אחרת.

ברגעים של תהייה, בלבול וספק מצד ילדינו, יש במילות השיר כדי לספק תשובות, שלנו אולי הן ברורות יותר.

כולי תקווה שעמוד התווך הזה, עקרונות חיינו וערכי הקהילה שלנו ישמשו נר לרגלינו גם בתקופות מאתגרות יותר (בחירות שוב על הפרק...?!).

חג שבועות שמח!

כמידי שנה, קהילת פתח תקווה לוקחת את נושא חגיגות פורים כמשימה, כמו חלום שאנו רוצות להגשים עם הכי הרבה שמחה, נתינה ועשייה חיובית.
השנה נפתחו אירועי פורים במסיבת פורים לקהילת אמהות עם מהות כולה. ההכנות לערב זה החלו כבר חודש קודם, כאשר גלית שמיר ואני התחלנו בגיוס תרומות להכנת משלוחי מנות עבור "מאיר פנים" בדימונה ומשם למדנו שאין דבר העומד בפני הרצון.
יצאנו יחד עם כרמל פרקש לקניה מטורפת של ממתקים ושלחנו אין ספור שליחים לדרום תל אביב לחפש לנו אריזות.
לקול המוזיקה שניגנה לנו עמותת "ניגון חוזר" בסופו של יום, ארזנו יחד כ- 50 נציגות מהקהילה הארצית, 450 משלוחי מנות מתרומות כספיות ותרומות ממתקים. קיבלנו עוד 200 משלוחי מנות מוכנים.
צחקנו מכל הלב בסדנת יוגה צחוק עם פזיה רגב. למדנו המון מחברתנו לקהילה - אפרת אלתר על פורים וקינחנו במסיבת ריקודים. ועדין לא הזכרנו את הכיבוד, שהיה סוף!
תרומות התקבלו מחברות התרופות msd ונוברטיס, מחברת כלמוביל חטיבת חלפים, בי״ס אנקורי פ״ת, בית המתנות של יאיר, פיצוחי חממה, המאפה הצרפתי בכפר גנים, טויס אר אס, הוט תקשורת, תרומות כספיות מכובדות ומוצרים לאריזה.
המשלוחים חולקו באהבה ל"מאיר פנים" דימונה ואור עקיבא, ״בני ברית״ ממוסדות הרי ירושלים, משפחות של נוער בסיכון, משפחות מצוקה מפרויקט "שולחן השבת" בלוד, מקלט לנשים מוכות וילדיהן בהרצליה, חיילים בודדים מעמותות שונות, ״אנשים שקופים״ בנצרת עילית, קשישים וילדים במתנ"ס יוספטל פ"ת, בו נערכה המסיבה שלנו.
למחרת, המשכנו נציגות מאמהות עם מהות פ"ת לבית הספר ממ"ד השלום (בשנה השלישית). זהו בית ספר לתלמידים עם צרכים מיוחדים ואפינו עימם אוזני המן.
כשהכל היה מוכן, יצאנו לשכנים של בית הספר וחילקנו להם משלוחי מנות עם אוזני ההמן שאפינו בבית הספר. התלמידים והשכנים שמחו להיפגש. החיבור בין האנשים בשכונה היה מרגש ביותר.
במקביל נפגשו נציגות מהקהילה עם קשישים במעון יום "טיפולית". הנציגות הגיעו עם תלמידי כתה ד' מבית ספר שכן. ערכנו לקשישים מסיבת פורים לתפארת, הילדים חילקו משלוחי מנות, שרו, רקדו ואף ניגנו בחצוצרות. צוות "טיפולית" והשוהים במועדון היום התרגשו ושמחו מאוד לקבל את אהבת התלמידים.
הגענו לבית חם לנערים וארזנו משלוחי מנות אותם הם יעבירו למעון ילדים בשכונה שלהם.
באמצע כל זה בשעה 15:30 הכל עצר..
הלווייתה של ענת כרמלי רפפורט, חברתנו לקהילה. הלכתי לבד בשקט שלי להיפרד.
פגשתי כמה חברות טובות מהקהילה, התחבקנו ובכינו ואני אמרתי תודה לענת, תודה על הזכות להיות חלק קטן קטן בחייך, תודה שאת היית חלק משלי.
יום מטורף שהתחיל בשמחה, המשיך בפרידה עצובה ונגמר עם חיוך מלא סיפוק, שאומר הצלחנו במשימה הגשמנו את החלום עד השנה הבאה.
אנו חייבות תודה ענקית לכל מי שתמך ועזר לנו להגשים את חלום פורים. הרשימה מתוך ומחוץ לקהילה ארוכה כל כך.
תודה מכל הלב על שאתן כולכן כאן ❤❤❤

רוצה לספר על חוויה מדהימה שעברה עליי ועל בתי תהילה :)

התמזל מזלנו להצטרף לקבוצת אמהות ובנות מצווה למסע סופ"ש מיוחד במסגרת פרוייקט "בת מצווה NEXT", אחד הפרוייקטים המקסימים של 'אמהות עם מהות'. זהו מסע שמגלם בתוכו המון חיבורים ושותפויות: בינינו לעם ישראל, בינינו לארץ ישראל, בינינו למורשת ולהיסטוריה שלנו, בינינו לבין עצמנו – וכמובן, הכי חשוב ועוצמתי – בין כל אמא לבתה. במהלך המסע חווינו חוויות מרגשות – לבנות ולאמהות כאחת – ואני רוצה לשתף אתכן בטעימה ממה שעברנו.

התחלנו את המסע בצהרי יום חמישי, בסדנת ODT בפארק קנדה במבואות ירושלים, שם הופתענו לגלות הרבה על היכולות שלנו לשתף פעולה ולסמוך אחת על השנייה במגוון משימות מקוריות ומהנות, ובאותה הזדמנות התחלנו להכיר את החברות החדשות בקבוצה. משם העפלנו אל ירושלים, בקבלת פנים שלא היתה יכולה להיות טובה ומשמעותית יותר – סיור נרחב בבית "יד שרה", אשר כלל גם סדנה מרגשת בה הרכיבו כל אם ובת קביים עבור העמותה. יצאנו משם לעת ערב נפעמות ונרגשות לבית המלון, וכמובן שלא פיספסנו ביקור לילי בשוק מחנה יהודה (אפילו שלא היה בלו"ז...).

ביום שישי יצאנו לסיורים בשוק (הפעם באור יום...) ובשכונת נחלאות המקסימה, ולקראת שבת הגענו גם למנהרות הכותל, והתארחנו לארוחת שבת קסומה ב'אש התורה' אל מול הכותל.
ועכשיו להמלצה קטנה – כל יהודי חייב להיות לפחות פעם אחת בחייו בכותל המערבי בערב שבת !! לאחר הדלקת הנרות ירדנו לרחבת הכותל, ומצאנו את עצמנו נסחפות למעגלים של שירה וריקודים ביחד עם קבוצות של חיילות ובנות 'תגלית', כשמעלינו מאות ציפורים חגות במעגלים ולוקחות חלק בחוויה... מה אגיד לכן ? "עם ישראל חי" ו"לכה דודי" מעולם לא נשמעו מרגשים יותר...

בבוקר שבת יצאנו לסיור תיאטרלי מעניין ומהנה בשכונת משכנות שאננים הציורית, ולאחר מכן התפצלנו לארוחת שבת אצל משפחות מארחות, אשר פתחו בפנינו את ביתן ברוחב לב והעניקו לנו חוויית סעודת שבת מיוחדת במינה. אני מניחה שלרוב המשתתפות בקבוצה היתה זו הפעם הראשונה שחוו סעודת שבת כהלכתה אצל משפחה דתית, והן התרגשו מאד מהחוויה. אבל הכי משמח היה לגלות עד כמה רב המשותף על השונה בין המארחים והמתארחות.
מלבד הסיורים, עברנו במהלך המסע גם סדנאות ומעגלי שיח בנושאים שונים ומעניינים, אשר תרמו להעצמת החוויה ולהפיכתה למשמעותית ביותר עבור האימהות והבנות. עסקנו בנושאים של הכרת הטוב, המורשת המשפחתית, חווינו סדנת אימפרוביזציה מהנה ואף החלפנו עם בנותינו מכתבי תודה אישיים ומרגשים.

הוצאנו את השבת ביחד עם הרב איתיאל בהבדלה מלווה בשירה ובריקודים מרוממי נפש, שהשאירו אותנו על גלי החווייה עמוק אל תוך השבוע...

זה שם קבוצת החברות שלנו. חברות של שנים, עם מפגשים מתוכננים וספונטניים אך מסורת קבועה אחת התקבעה: פעם בשנה נפגשות לטיול ובילוי משותף חמישישי באזור אחר בארץ. השנה בחרנו בטיול בעיר רבת הפנים ירושלים.

נפגשנו בירושלים 10 חברות בהתרגשות של השלמת פערים מהמפגש הקודם. חוץ מטיול בסמטאות העיר העתיקה, חיפשתי להכניס לטיול מפגש עם אדם מיוחד וערך.

את חני הכרתי במסע ישראלי, הבנתי מיד שיש כאן בחורה עם איכויות שיתוף והכלה הרואה את יעודה למינוף ערכים של אחדות, ודרך פעילות קבועה באימהות עם מהות ומסע ישראלי מאפשרת לקבוצות נשים לחיבור אמיתי ושורשי לארץ תוך קירוב לבבות. וכך חני שמעולם לא הכירה את בנות הקבוצה, מיד מצאה איתן שפה משותפת.

התחלנו את מסלולנו בשער יפו עברנו ליד שני קברים המיוחסים למהנדסיו של סולטאן סולימאן הראשון, שעל פי האגדה הירושלמית בנו את חומת העיר. עברנו דרך השוק המוסלמי הצבעוני בואך הקארדו סביבו התפתחה העיר שהיווה עורק חיים מרכזי בכלכלה ובהתפתחותה של ירושלים, חלפנו ליד בית הכנסת החורבה המתנוסס ביופיו, והגענו ליעד אליו ניווטה חני: אש התורה.

אש התורה הוא מקום בו ניתן להתרשם ולחוש במקום מלא השראה, מקום המכוון להשפיע על אחווה וסובלנות בארץ ובתפוצות לחילונים ודתיים. מרכזו העולמי בירושלים אל מול רחבת הכותל המערבי.

חני הפנתה אותנו לתצפית מרשימה בגג המשקיף אל ירושלים העתיקה, הר הבית ורחבת הכותל.

לא יכולנו שלא להתפעם מיופי העיר. למזלנו כי רב, באותו היום לבשה רחבת הכותל חג עם השבעת לוחמי כפיר. "אני נשבע", "אני נשבע", הרעיד את הכותל ואת לבבותינו. עמדנו כולנו מחובקות מהתרגשות והתחלנו לשיר איתם בגאווה.

חני לא ויתרה על מעגלים...מעגל שיחה והכרות עם הקבוצה נעשה, כשברקע ממשיך טקס ההשבעה.

בהמשך דלגנו עם חני בין קומות אש התורה והגענו להיכל הפתקים, שם ישבה כל אחת מאתנו עם פנקס ומילאה את אשר על ליבה, רגע לפני הכניסה לרחבת הכותל שהחלה להתרוקן.
למעשה, התאריך שבו יצאנו לחמישישי היה בין יום השואה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל, ימים שבהחלט טעונים רגשית במשמעות, במורשת, מכאב לריפוי ולצמיחה. ימים בהם אנו צריכים לשאול את עצמנו עד כמה אנו מצליחים להגשים את ייעודנו, מ"שואה לתקומה".

הגענו אל רחבת הכותל המערבי, הכותל, מקום מלא הוד, רגע לפני הטמנת פתקי חברותי באבני הכותל הקדומות, עצרנו והוצאתי צילום ישן, תמונה של אבא שלי, לוחם הצנחנים, מיד לאחר מסלול פריצה לעיר העתיקה דרך שער האריות במלחמת ששת הימים. תמונה בה אבא עם הצנחנים ניצבים ליד הרב גורן התוקע בשופר עם שחרור הכותל.

מרגש להביא תמונה, לעצור, להחזיר רגע לרגע.
כותל אז, כותל היום, מחזה סוריאליסטי לעמוד שם היום ולדעת שאחרי קרבות עקובים מדם, גילויים של אומץ לב, גבורה, אחווה ורעות, גם היום עומדים לוחמים ונשבעים על ביטחונה של המדינה.
"מנשרים קלו ומאריות גברו"

סיימנו חלק זה של הערב, נפרדנו מחני בתקווה למצוא הזדמנות נוספת למפגש, וכמו כל המעברים והניגודים במדינה...המשכנו לחלק השני של הערב - שוק מחנה יהודה, שבלילות חמישי הופך למסיבה אחת גדולה עם חיי לילה שוקקים, ברים ומסעדות עד השעות הקטנות של הלילה.

הבנות קיבלו תוספת לזמן השינה...ולאחר ארוחת בוקר מפנקת, נסענו לעין כרם. עין כרם היפה קיבלה את פנינו בפריחה ויחוד המקום. כרמי גפנים, מנזרים וכנסיות, טיילנו בין סמטאותיהָ הציוריות והיפות. עיקר חווית הסיור הייתה ביקור בכפר האמנים בו נמצאת קשת רחבה של סגנונות גלריות אומנות. ביקור בסטודיו אומנית אריחי קרמיקה המציירת בטכניקה מיוחדת על גלזורה של קרמיקה. ביקור בחפץ כפיה בית המשמש מרכז ללימוד ושימור של מלאכות יד עתיקות: טוויה, רקמה וכמובן סדנת קליעת הסלים המרשימה בטכניקה של שתי וערב, תוך שימוש בחומרים שנאספו בטבע. בגינת הבית העתיק "שושנת עין כרם" עשינו הפסקת תה בספלי פורצלן מאויירים. ולסיום ורגע לפני החזרה הביתה, ארוחה במסעדה עם תכנונים לפעם הבאה.

איך מסכמים יומיים של מפגש חברות עמוס סיפורים, תוכן, צחוקים חוויות ואושר?
נסכם שרק ימשיך כך.

מדליה הדר לענת רפפורט ז"ל

ממנה נפרדנו בצער כבד ביום 18 במרץ, 2019 - י"א אדר ב' התשע"ט.

הגוף מתכלה, הנשמה היא ניצחית....
אני יודעת שאת תמשיכי לחייך לי את חיוכך הקסום, ולהביט בי בעינייך היפות והטובות...אני אשאל ואת תעני, בדרך אחרת...
אחות ליבי נפרדנו, אבל ביחד תמיד.

וכמו שאמרת לרופאה בשעותייך האחרונות כששאלה אותי, ״מי את בשבילה״? ובעודי חושבת מה לענות, פתחת את עינייך ובשאריך כוחותייך אמרת לה: היא אחות שלי, היא אחותי.
חייכתי אלייך, חייכת אלי ושתינו ידענו שהפרידה היא רק בגוף ואנחנו אחיות של הנצח...

תמשיכי לפזר אבקת קסמים, ענתי שלי ♥️

ואני מזמינה אתכן גם לשמוע את השיר. זה השיר ששרתי עם ענת כשמיכל נפטרה...
https://youtu.be/7YIUyrtRBOo

הכל התחיל במקרה, או שלא במקרה...כשהצטרפתי לקהילת אמהות עם מהות במתן.

תוך מס' ימים כבר הייתי רשומה לכנס מובילות, להבין בכלל במה מדובר...

שם פגשתי דמות מהעבר - חני המדהימה - שאתה שיתפתי פעולה עוד מימי "שישי משפחתי".

וההפתעה הגדולה הייתה לראות את איתיאל ושימי מ"אש התורה" - שני אנשים הראויים להערצה על הלך הרוח שלהם והדרך בה הם מובילים את מה שהם מאמינים.

משם הדרך הייתה קצרה והיה ברור לי שאני יוצאת למסע ישראלי לאמהות.

אחרי 3 ילדים והרביעית - בדרך לצאת למסע ישראלי עם בית הספר, תמיד סיקרן אותי להיחשף ולחוות את שהם חווים.
וזו הייתה ההזדמנות!!!

למרות מזג האוויר הבלתי יאמן, השרב הכבד, שבגללו בתוך תוכי הייתה בי תקווה שהמועד ישתנה, המסע יצא כמתוכנן... איזה אומץ.

המסע כשמו הוא - מסע - ולא טיול!
מסע מיוחד, עמוק ועוצמתי שגורם לנו להיכנס אל תוך האני הפנימי, מעטפת מיוחדת בה הייתה אפשרות לשוחח על סוגיות כ"כ חשובות ומהותיות בחיינו, בשיח מכבד האחת כלפי השנייה ובשילוב חיבורים מיוחדים עם נשים מכל הגוונים שחדרו פנימה מבלי שנרגיש, תוך שיתוף בדברים הכי האינטימיים שלנו, שלא תמיד אנו מרגישים בנוח לחשוף ולהיחשף.

זהו מסע מחבר עם חברות מעוררות השראה, כל אחת מיוחדת במינה.
במסע הזה שיתפנו, צחקנו, הכלנו, נפתחנו ואפילו הזלנו דמעה.
והכל ב "מעגלים מעגלים..." ובליווי מדריכות מדהימות של מסע ישראלי, כרמל ומוריה, שגם הן לדעתי עשו דרך משלהן ואפילו למדו משהו מאתנו-האמהות, שלימים הפכנו להיות "המאמות השיכורות" ( אמרתי כבר שצחקנו הרבה??).
ומכאן נותר רק לומר תודה!

לפני מתן תורה אמר אלוקים למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות, יט', ג').

כל המפרשים מודים ש"בית יעקב - אלו הנשים ובני ישראל – אלו הזכרים". נראה שהאל החליט שכדאי יהיה לספר לנשים קודם שעומדים לקבל את עשרת הדברות במעמד הר סיני, ורק אחר כך, לגברים. שואל המדרש: "ולמה לנשים תחילה? לפי שהן מזדרזות למצוות, דבר אחר: מפני שמנהיגות בניהן לתורה" (מכילתא, שמות).

התנ"ך מלא בדוגמאות של נשים אשר בבינתן היתרה, הצליחו לראות את התמונה הגדולה, מעבר לעובדות בשטח, ולא נקלעו לחטאים שהגברים נקלעו אליהם כתוצאה מראיה קצרת טווח ושטחית. שרה ורבקה, שהצליחו לשנות את פני ההיסטוריה, בכך שהתעקשו על העצמת וחינוך בניהן לתפקיד אבי האומה הישראלית, למרות בעליהן שראו את הדברים אחרת. מרים, אחות משה, שהצליחה בראייתה ארוכת הטווח וביכולת השכנוע שלה, להשפיע על אביה שיחזור ויתאחד עם אמה למרות הגזירה הנוראה של פרעה של השלכת התינוקות ליאור, ובכך לא רק שגרמה להולדת משה, מושיען של ישראל, אלא גם השפיעה על כל הבעלים בעם לחזור לנשותיהם ולהמשיך ליצור את עם ישראל, ולהיגאל בסופו של דבר ממצרים. הנשים במדבר, שלא הסכימו לתת את תכשיטיהן לבעליהן עבור חטא העגל, ולא בכו כשהגיע הדיווח על המבצרים החזקים והאויבים הענקים שבארץ ישראל, בחטא המרגלים, עקב הבנתן את התמונה השלמה ואמונתן שלמרות העובדות המייאשות, האל יצילם בסופו של דבר והמשימה של עם ישראל תגיע לתכליתה.

תמיד היו אלה הנשים, שלא רק שידעו לאן נושבת הרוח, והבינו את האמת כפי שהיא, אלא גם ידעו כיצד להשפיע על הגברים שבסביבתן: בעליהן, אבותיהן, בניהן לראות את הדברים באור הנכון.

לכן, עבור המטרה הנעלה של העברת התורה: ערכי היהדות, המוסר האנושי והחכמה האלוהית לעמו, ידע הקדוש ברוך הוא שכדאי מאוד שקודם כל הוא יגלה את תוכניתו לנשים, ואז, הן בבינתן וביכולת ההשפעה שלהן, תוכלנה בתורן להנהיג ולהעצים את משפחותיהן, וכך את העם כולו, ללכת בדרך התורה והמצוות.
על יסוד הרעיון הזה מושתתים כל מסעות מומנטום, ובעקבותיהם קהילת "אמהות עם מהות": כאשר יש מספיק נשים שמשפיעות על משפחותיהן, כתוצאה מכך משתנות קהילות שלמות, חברה שלמה, ובסופו של דבר, ניתן יהיה לשנות את העולם!
בהצלחה לנו, וחג מתן תורה שמח!

טיול קהילה לקראת שבועות 2019 נערך ביום ראשון, 2.6.2019. הטיול כלל חוויות רבות. חדשות, מעניינות ובעיקר מאתגרות לחלקנו. נקודת המפגש היתה במשתלת ריף בגבעת עדה. שלחו נ.צ. בוויז. נוסעות בדרכי עפר, בין מטעי האפרסקים, לצד גדרות של צברים מלאים סברסים, נוסעים אל הלא נודע ולפתע מתגלה איזור ענק של חממות. בחממות פגשנו את רועי ופז, נציגי אירגון "השומר החדש". השומר החדש כהמשך לארגונו של אלכסנדר זייד שומרים על השדות והרכוש של החקלאי. הארגון כולל 100 מתנדבים רק באיזור בנימינה. למדנו מרותם החקלאית-בעלת המטעים והחממות, שהם סובלים ממכות של גניבה והרס של רכוש. שמענו על אפליקציה חדשה בשם סאנדו, בה יש חקלאים לכל אורכה של הארץ שמבקשים עזרה ומתנדבים שרשומים ובוחרים לעזור, מגיעים בהתאם לזמנם הפנוי. ארגון "השומר החדש" מראה לנוער את עבודתו של החקלאי. מסבירים על אהבת האדמה בארץ ישראל. כי אין לנו ארץ אחרת. ואחרי כל החדרת המוטיבציה נתנו לנו פינצטה ארוכה, כפפות ומרבדים של עציצי קקטוסים צבעוניים ועסקנו בהוצאת עשבים מהעציצים. האווירה היתה נהדרת, צוחקות ותורמות, והכל ביחד. בהפסקה שמענו את סיפורי העלייה של הבנות. בסופו של דבר כולן עלו מבחירה לארץ ישראל. הגענו למסקנה כי אנו רואות את עצמנו כחלק ממשהו גדול. מרגישות את הקשר החזק אל הארץ, את החיבור לאדמה. הילדים היום מתלבטים, חלקם עוזבים וחלקם עולים שוב. אחת הסיסמאות של השומר החדש היא "השומר אחי!" כן, לנו יש אחריות של חיבור. אחריות של עם. להרגיש את הרוח והחיבור אל האדמה. מכאן המשכנו להכין פוקצ'ות, סלטים והמון אמפנדס מלאות ירקות. טעיםםם.

מקבלות נ.צ. שני ונוסעות לעמותת "מאיר פנים" באור עקיבא. שם שמענו על קשרי הקהילה שלנו עם אילנית חפוטה, מנהלת המרכז לסיוע לנזקקים, משפחות קשות יום, ילדים רעבים, אנשים המכורים לסמים ואלכוהול. עוזרת להקים קייטנות ועוזרת בשיפוצים לדירות. חוגגת ימי הולדת, מגייסת ומחתנת. אילנית מגוללת באוזנינו את סיפור חייה הקשים. טוענת כי כל אחד קיבל נשיקה מאלוהים ואפשר עם מערך מתנדבים נכון, לעשות החלפות. היה מעניין מאד על קפה ועוגה ומזגן. סתתם, לא היה מזגן.

מקבלות נ.צ. חדש עם הוויז ונוסעות ליד לבנים בבנימינה. יוצאות לסיור מזמר עם מיכל קנדל, מדריכה שופכת ידע, חוברת שירים משירי אהוד מנור, יליד המושבה ורמקול. טיפסנו אל מגדל המים, הלכנו ברחובותיה, היינו בגן לזכר השואה, פגשנו ילדים שמכרו לנו כוסות לימונדה בשקל. כמובן שעשינו הפסקת קפה קר בבית קפה במושבה. חזרנו, בעיקר שרנו את שיריו של אהוד מנור והלכנו לראות את בית ילדותו של אהוד מנור העומד כעל למכירה...

מקבלות נקודת נ.צ. אחרונה אל רמת הנדיב בזכרון יעקב. מסעדת "מטעים". כאן חיכו לנו מלצרים עם מגשים עמוסים במגדנות ובר משקאות. תענוג וטעים. בפנים, כמו בחתונה, חיכו שולחנות ערוכים ושולחנות בופה עמוסים כל טוב. שרנו, רקדנו, שמחנו גם בשביל יום ירושלים. אחרי קצת ריקודים, שמענו הרצאה מפיה של אפרת ברזל המקסימה ששיתפה אותנו במחשבות ותובנות לגבי סגירת מעגלים, משהו שנשים מאוד אוהבות...

אחרי עוד ריקודים...נפרדנו עם המון חיבוקים ונשיקות. היה מרגש לפגוש את כולן. תודה לכל העוסקות במלאכה. הכול נעשה עם המון אהבה.