את הציטוט הזה צילמתי בביקורי במדרשה למנהיגות חברתית (המכינה הקדם צבאית) עין פרת, במסגרת טיול שערכנו, כ- 20 מחברות הקהילה, לאזור צפון ים המלח.
הטיול היה עבורי תמצית של כל מה שאני אוהבת בקהילה שלנו:
שילוב של נשים שהכרתי ושמחתי לפגוש שוב וכאלו שהכרתי פחות ושמחתי לגלות.
מקומות יפים שמחברים אותנו לארץ הזו.
אנשים יפים שמעשיהם טובים.
סקרנות, אהבה וקבלה.
כן ירבו כמותם (הטיולים, וגם האנשים).
בחרתי בציטוט הזה, מאחר שמאז שנתקלתי בו באותו טיול, ב- 10 בינואר, הוא התגלה כרלוונטי במספר הזדמנויות. הוא עלה בי במעגלים בערבי חשיפה למסע ישראלי, ביום השואה הבינלאומי, כשאני שומעת על מיזמים מדהימים של חברות בקהילה, ובכלל, וגם בחיי האישיים.
לרגל ראש חודש אדר ויום האם (או יום המשפחה אם תתעקשו), זה המסר שהייתי רוצה להעביר.
חודש טוב ויום האם שמח!

קופצת לי הודעה בפייס - מסע ישראלי עם אמהות עם מהות.
אני קוראת בהתלהבות, רואה את הסרטונים ומתחילה לדמיין איך אני עוצרת הכל וצועדת במדבר – השמש, הטבע, מעגל נשי, זמן לעצמי....
פותחת את היומן העמוס שלי, והשכל והקולות בתוכי לוחשים לי את כל הסיבות למה לא - השתגעת עכשיו? באמצע החורף! ומה עם הילדים? ומה עם העבודה? ומה עם המטופלים? ומה את יודעת? אין לך מושג איזה נשים יצטרפו! ובכלל עדיף בקיץ, עוד כמה שנים, כשיהיה לך יותר זמן פנוי...
אבל הלב והילדה הקטנה שבי מקפצים משמחה מעצם המחשבה לתת זמן לעצמי, להרשות לעצמי לקבל את השפע והטוב שהעולם מעניק לי, ככה באמצע החיים, באמצע השבוע, בסוף השנה הלועזית.
שבועיים הקולות האלה מתרוצצים לי בראש, נעים בין האישה שאני לילדה שבי, אז אני מזכירה לעצמי שכשהאישה והילדה צועדות יחד, קורים דברים נפלאים.
אני מאפשרת לעצמי להקשיב מאין הגיעה הקריאה לצאת למסע.
מתייעצת, מתלבטת, נרשמת!

שלישי בערב - אני דוחפת עוד כמה דברים למזוודה, חושבת שעם הטירוף של היומיים האחרונים בכלל לא הספקתי להכין את עצמי למסע. מכוונת שעון לעוד שעתיים, אין לי מושג איך אתפקד מחר אחרי לילה בלי שינה...
3:00 בלילה: אני מנמנמת בתוך אוטובוס חמים במיוחד, בכל תחנה עולות עוד נשים, עוד קולות ופרצופים שכמעט ולא נראים בחשיכה, רק העיניים נראות, נוצצות מהתרגשות. את חלקן אני מזהה ממפגש ההיכרות, נשים שונות ומגוונות שעצרו הכל והעזו להרשות לעצמן לצאת ולפגוש...
האוטובוס עוצר בשדה בוקר. יעלים מקבלים את פנינו, גם יעל המדריכה שתלווה אותנו לאורך המסע. בצד כבר מחממים לנו מים לקפה ותה, ועדת הנשנושים מוציאה את מרכולתה - עוגות ועוגיות שנאפו באהבה.
השמש מתחילה להאיר את השמיים הכחולים, הנוף המרהיב של המדבר מרחיב את ליבי, אני והחברות בוועדת הטקסים מסדרות את הנרות ומתחילות להבעיר את האש.
אנחנו נעמדות במעגל סביב הנרות לטקס פתיחת המסע ויחד עם השמש כל אחת מתחילה לזרוח.
אני מסתכלת על הנשים במעגל וברור לי שהנשים האלו שהגיעו בזמן הזה, הן בדיוק הנשים שאני צריכה לפגוש עכשיו.
המסע מתחיל בנחל חוורים, המעגל הראשון - אני ועצמי.
אני מרגישה שנכון וטבעי לי להתחבר לעצמי בשבילי המדבר, נושמת את האוויר הצח של הבוקר ושמחה על ההזדמנות לעשות זום אין אל תוך מסע חיי.
כשאני מתחברת לעצמי, הלב שלי נפתח, מה שעוזר לי להתחיל להשיל הגנות וביקורתיות. ללא שריון הביקורתיות, הרבה יותר קל להתחבר לאחרת, לשונה. לקבל אותה ואפילו לאהוב אותה. ניצני ה"ואהבת לרעך כמוך" מתחילים לפרוח אצלי. השמש כבר במרכז השמיים מחממת ומאירה ואפשר להתקלף גם משכבות הבגדים.
בצהרי היום, כשאנו עומדות יחד על פסגת ההר מעל עין עובדת, אנחנו חבורה מגובשת, ובשלה לעבור למעגל הבא - אני והקבוצה.
בערב, במלון המפנק בדימונה כבר הרגשתי בבית, עם חברות קרובות, לרגעים שוכחת שחלף רק יום אחד...
את הבוקר השני למסע פתחנו בנץ קפה בפיג'מות עם פרקי אבות ועיגולי השמחה של דסי, שחיברו אותנו אל המעגל של אני והקהילה.
הגענו ל"מאיר פנים", מקום שמספק אוכל למאות אנשים ביום. במקום שוכן גם מועדון קשישים ניצולי שואה, הגענו עם רצון עז לשמח ולתת. בתחילה לא היה ברור לנו איך? רוב הקשישים במועדון אינם דוברים עברית, והיינו צריכות למצוא דרכים יצירתיות לתקשר איתם. בעזרת השפות האוניברסליות – מוזיקה, ריקוד וציור, הצלחנו להתגבר על מחסום השפה. פגשנו אנשים מיוחדים עם עבר עשיר והרבה בדידות שזקוקים - כמו כל אחד מאתנו - למבט, חיבוק, הקשבה.
המפגש עורר אצלי געגוע לסבתא שלי היקרה, והבנה כמה הביקורים שלנו-הנכדים משמעותיים עבורה, וכמה חשוב שנגיע לעיתים קרובות יותר.
יצאתי מ"מאיר פנים" עם שתי תובנות עיקריות: האחת - שהנתינה צריכה להתחיל מהמעגל הקרוב, משפחה, חברים, שכנים ולהתרחב כמו אדוות למעגלים רחבים יותר. והשנייה - הכוח שיש לקהילה, לייצר ולתת ואף להגשים חלומות.
המשכנו לבית אשל למפגש עם החלוצים שחלמו והגשימו ומשם לבאר שבע, לסיור שחיבר אותנו למעגל הבא - אני והארץ.
לקראת ערב הגענו לירושלים, עיר הקודש, שהיא גם עיר הולדתי וכמו שנהוג באמהות עם מהות - פינקו אותנו בארוחה טובה במסעדת "אמא" (כמה סימבולי ).
המפגש הסתיים אחרי פעילות מוזיקלית, שבה נולד (במקרה או שלא במקרה) ההמנון של מסע 3.
הארוחה, הריקודים והשירה השכיחו את הקור ואת הסערה שהתחוללה בחוץ. כשהגענו חזרה למלון, למרות השעה המאוחרת, המשכנו לחגוג בלובי עם יין והרבה צחוקים.
בגלל הגשם, או יותר נכון בזכותו, את היום השלישי התחלנו ב"יד ושם" בסיור שהפגיש אותנו עם אמהות ונשים בשואה. ברגע מכונן, בתצפית על הפסל של קדישמן שמפריד בין העבר – המייצגים במוזאון לבין העתיד - בית הספר ללימודי השואה, יכולתי לראות מה מחבר עבורי בין העבר לבין העתיד הלא ידוע - המשפחה הגרעינית שמהווה את ההווה. יכולתי לראות לנגד עיני את החשיבות בהשקעה כאן ועכשיו במשפחה שלי - ערכיה, אמונותיה והחיבור לארץ וליושביה - אלו הדברים שיחברו אותנו לשורשינו ויצמיחו את ענפינו.
מ"יד ושם" צעדנו בשביל המחבר להר הרצל. פגשנו את האנשים שמסרו את נפשם למען המדינה הזו, התרגשנו, בכינו, התחבקנו ויחד היינו בכל נפשנו במעגל אני והמדינה. השאלות צפו - מה מחבר אותי למדינה הזו? האם אלו אותם דברים שחיברו את הוריי? את סבי וסבתי שעלו לארץ מתוך ציונות? מה הם הדברים שיחברו את ילדיי למדינת ישראל?
בערב, ברחבת הכותל, כשצעקנו ושרנו יחד עם מאות נשים מהארץ ומהעולם, "עם ישראל חי", מחוללת בתוך עיגולים של שמחה, היה לי ברור שהחיבור המאחד המשמעותי המהותי והקדוש עבורי הוא אני והיהדות, היהדות שפנים רבות לה וגוונים וצבעים ועומקים ושמותר וצריך לדבר אותם.
הגעתי למסע הישראלי אחת ויצאתי עם חבורת נשים יהודיות מהותיות צבעוניות.
יצאתי עם הבנה שבזכות מעגלי א- נשים תבוא הגאולה. מעגלים בהם נוכל לייצר שייח מפרה ומחבר מתוך חיבור אמיתי - לעצמי, לקהילה, לארץ, למדינה וליהדות.

כבר למעלה משלוש שנים אני חלק מקהילת אמהות עם מהות.
מגיעה לפעילויות, מארגנת טיולים, וחולמת על קהילה מקומית בישוב שלי.
לפני כחודש קיבלתי שיחת טלפון מאלה מלמד, אמא של מיכל ז"ל, שביקשה שנקים ביחד את קהילת ראשון לציון והסביבה. מיד פתחנו קבוצת ווטסאפ וקבענו פגישת עבודה ראשונה.
תמי גולדברג היקרה התנדבה מיד לעזור לנו, ושימי הגיע גם הוא למפגש הראשון.
יצאנו מהמפגש מלאות במוטיבציה ומיד קבענו את הפעילות הראשונה שלנו לט"ו בשבט.
פנינו לליאורה לוי מהושעיה שתעזור לנו ברעיונות, ויצאנו לדרך. שמנו לעצמנו מטרה שכל אחת מהבנות תביא חברה אחת, ונערכנו לערב של כ- 20 בנות.
ערב המפגש התקרב, וההתרגשות הייתה בעיצומה. כל אחת מהבנות לקחה על עצמה תחום אחריות, ושיתוף הפעולה היה מוצלח ומדהים.
הערב היה מוצלח ביותר והגיעו כ 40 (!) נשים מראשון לציון והסביבה.
צופית רוזן היקרה ערכה לנו סדנת שזירת פרחים במחיר עלות, אילנית העבירה פעילות של צמיחה והעצמה ותמי היקרה לימדה דברי תורה על החג.
הערב השאיר לכולן טעם של עוד ואנו כבר במחשבה על הפעילות הבאה.
מדהים כמה פשוט להקים קהילה. מספיקים רצון ונכונות, השאר פשוט קורה...
נשמח לראות אתכן בפעילויות הבאות שלנו!

בישוב הקהילתי שלנו – מתן שבשרון, יש מגוון רחב של פעילויות חברתיות לכל הגילאים. לאחר 2 מפגשי היכרות עם "אמהות עם מהות", החלטנו לצאת לדרך ולהשיק את הקהילה שלנו.
ט"ו בשבט – חג האילנות – החג שמאופיין בצמיחה, נבחר באופן סימבולי להיות האירוע הראשון של קהילת "אמהות עם מהות - מתן".
למשימה נרתמה בשמחה אחת מבנות הישוב אשר אספה וליקטה עבורנו חוברת עתירת מידע על מקורות החג, ההיסטוריה, המנהגים, מדוע אנו חוגגים ועוד. וכך מצאנו את עצמנו - 18 מבנות הישוב, מתכנסות בבית של אחת מהחברות, לומדות אודות החג, משתפות אחת את השנייה במידע רלוונטי, שותות 4 כוסות יין, מברכות, אוכלות מפירות הארץ ופירות יבשים, ושרות בליווי גיטרה משירי ארץ ישראל על החיטה, והרימון, התמרים והתפוחים ועוד.

אחת הבנות הכינה מאכל מסורתי שמקורו ביוון, שעובר מדור לדור במשפחה שלה בסדר טו בשבט וכך למדנו על המסורות המשפחתיות המגוונות שהשתרשו בעדות השונות עם השנים.
ההדים החיוביים של האירוע היו משמחים ומרגשים והשאירו לכולנו טעם של "עוד". מי יתן שנמשיך להרחיב את פעילות הקהילה שלנו ולחגוג יחד אירועים רבים נוספים.

היש צוהלת ושמחה כמוני מסיכה חה חה.
רק אומרים את המילה "פורים" ומיד מתפשט לו חיוך על הפנים.
כל אחד ועולם האסוציאציות שלו: מסיבות, תחפושות, משתה עד דלא ידע, אוכל, אלכוהול, מוסיקה וריקודים.
פורים הוא חג שמח ולכן הוא הזדמנות לקירוב לבבות בדרך של שמחה.
ביום חורפי וגשום של חודש ינואר, התבקשתי להניע את ההתארגנות לפורים. קל? קצת פחות...
אבל אין קל מזה כשאת מגייסת את ארגז פורים למשימה ומביאה יין תוסס וקר. אינסטנט אווירת פורים!
פורים נחגג בקהילת אמהות עם מהות בהמון צורות, כל קהילה יוצרת לעצמה את אירועי פורים שמתאימים לה, אבל לפני שנספר מה עלה לארגז הכלים של פורים לנשות הקהילה, בואו ונציץ אל מצוות החג.
ונתנו בהם סימנים, 4 המ"מים: מגילת אסתר, מתנות לאביונים, משלוח מנות, משתה.
וכפי שאמר הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו."
"אמהות עם מהות" כקהילה שמרבה ואוהבת שמחה, כקהילה שנתינה והעצמה חרוטים במרכזה עם ערכי היהדות, חג פורים הוא הזדמנות נפלאה לשמח את הסביבה.
מחפשות פעילות מתאימה לקהילה שלכן?
משלוחי מנות בהכנה קבוצתית, דרך כיתות בבתי הספר, תנועות הנוער, בחלוקה לקשישים, נזקקים, שקופים בקהילתכן
אפייה משותפת של קבוצות אמהות וילדים.
האפשרויות הן רבות וכל קהילה בוחרת במה שמתאים לה.
בזאר תחפושות בהתארגנות מבעוד מועד, במכירה במחירים סמליים (הזדמנות לצוות מארגנות הקהילה לצבור ממון קטן לפעילויות הבאות..)
משחקי ענק וגמד - האהובים על כולנו, אבל בטוויסט קטן: עם הפנים אל נשים מחוץ לקהילה!
(הזדמנות לחשוף נשים חדשות לפעילות ולצרף הזמנה למפגש הבא)
כדי להעצים את הנוכחות של אמהות עם מהות כדאי להשתמש במדבקות עם הלוגו שלנו (פניות אל חני ושמרית)
ובעיניי הכי הכי חשוב, מעגלי לימוד משותפים, לאו דווקא מילה במילה קריאת המגילה - אלא בלב פתוח ושיתוף בסיפורים אישיים.
מתי התחפשת באמת? ולא רק שמת על פנייך מסיכה?
פורים שמח!
דורית זיני
054.2276730
צוות קהילת חדרה ורכזת אירועי פורים תשע"ט בקהילה

כל החוויות, הקולות והמילים, גם אלו שנאמרו בהיסח הדעת, מצטברות בלא מודע ומשפיעות משמעותיות עלי.
אבל לא רק. יש לאדם גם על-מודע קולקטיבי, מאגר אדיר שבו נצברות כל החוויות האנושיות ומשפיעות על דרכי התמודדות בחיים.
תוצאותיהם של שני מעשים חמורים, מלווים את עמנו עד היום הזה, למרות שהעושים הביעו חרטה, הרושם לא פג, ואנחנו כיחידים וכעם, פוגשים אותם בחיינו.
הראשון הוא חטא מכירת יוסף, והשני הוא חטא מעשה העגל.
השורש של מכירת יוסף בין אדם לחברו, והשורש של חטא העגל הוא בין אדם לאלוקיו.
ואפילו אומות העולם, ידעו זאת.
עם ישראל הגיע אל הארץ המובטחת, הקים מקדש שנחרב, וגלה מארצו, שם בגלות, ניסה צורר מתוחכם להשמיד את העם. מתוחכם, כי ידע שעם ישראל הוא אחר ושונה, וכדי להשמיד אותו, לא מספיקה תעמולה שטירמרית
שתיתן את הלגיטימציה להשמידו, הוא ידע שנדרשת כאן הבנה מערכתית עמוקה, שתמצא את נקודות התורפה הרוחניות.
מתוחכם אמרנו, כי הוא מצא. הוא היה מודע לחטא מכירת יוסף, והוא ערך עבודת מחקר מקיפה ויסודית בנושא המגזר היהודי, כדי לחשוף את חולשותיו בתחום החברתי. בשקט ובשיטתיות, במשך שלוש עשרה שנים עקב אחריהם, וכשראה כי הם "עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". (אסתר, ג':8), ידע כי עלה על הדבר הנכון, והוא יצליח.
בסיומה של מכירת יוסף ישבו האחים לאכול לחם, 800 שנה אחרי "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה". (אסתר, ג: 15),
אסתר שולחת לשאול את מרדכי "מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה" (אסתר ד': 5) היא מבקשת להבין מה השורש שהביא עליהם את הגזירה, האם הוא נובע מהתהייה "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנו... מֶה הָיָה לוֹ". (שמות לב': 1), והתוצאה של "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה"? (שם, 24), או שמא הוא קשור ליוסף ואחיו: "וַיֹּאמְרו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"... וגם "וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, וַיֹּאמֶר נָסְעוּ מִזֶּה"? (בראשית לז').
השק שלבש מרדכי, מחזיר אותנו ליעקב שקרע בגדיו ואל חטא מכירת יוסף: "וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ". (בראשית: לז', 34).
בפרס צריך לתקן את האחווה שנשברה, וכדי להסיר את רוע הגזירה אסתר צריכה את הגיבוי של כל העם. כל העם צם במשך שלושה ימים, ומתקן את הדרוש תיקון. ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂון וִיקָר". (אסתר ח':17).
וזוהי גם עבודת הפורים שלנו, שלא נדרשת למציאתה הסתכלות מערכתית מורכבת:
גם אנחנו עדיין נדרשים, ממש כמו בפרס, להתגבש להתחבר ולהתאחד, וגם אנחנו רוצים ממש כמו בפרס - "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂון וִיקָר".(אסתר, ח':17)

פורים שמח,
יהודית

מקלובה בערבית פירושה "הפוכה".
זהו תבשיל אורז, ירקות ובשר (ויש גם גרסה טבעונית). התבשיל מתבשל הרבה זמן וכל הטעמים מתמזגים.

כמות לסיר יחסית גדול:
3 כוסות אורז, יסמין או בסמטי, לשטוף טוב ולסנן.
פרוסות תפוחי אדמה, פרחי כרובית, פרוסות חצילים, גזר פרוס, בצל פרוס, לשים על נייר אפיה, להשפריץ שמן ומעט מלח ולאפות עד להזהבה.
נתחי שווארמה (בגרסה הטבעונית: שווארמה סויה) להקפיץ עם בצל , תבלין לשווארמה, כמון, מלח ופלפל, בנדיבות .
להניח את תפוחי האדמה בתחתית הסיר, מעליהם את השווארמה, לתבל את האורז ולשים מחצית על השווארמה, שכבת ירקות, שכבת אורז.
לפזר מעל האורז ערמונים (החבילות בוואקום), לתבל במלח, פלפל, כמון, חאווייג׳, בהרט, אפשר מעט קינמון - משדרג.
לשפוך מעל הכל 4.5 כוסות מים (כוס וחצי מים על כל כוס אורז), להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל על אש קטנה עד לבישול האורז.
לפזר גם מעט שמן מעל.
להכניס לתנור לכמה שעות, לפחות על 100 מעלות, ניתן גם כל הלילה, לבדוק אם צריך להוסיף מעט מים רותחים.
בתאבון!